בוחרת בטוב

אני חייבת את זה לעצמי.
לתהליך שאני בחרתי בו. כן, אני בחרתי, בוחרת, אני מ מ ש י כ ה!
אני רוצה בזה.

יצאתי מאיזון. לגמרי.
אפילו שכחתי איך זה לנשום לתחתית הבטן, לשחרר את הלחץ בחזה ואת המצח שמתכווץ.
למרות שהתזכורת בפלאפון מצלצלת לי את זה בהתמדה.

בלילה, באיחור ניכר, אחרי נזיפה ש"בעטה" לי ישר לבפנים,
אני במיטה. נושמת. מלטפת. נרגעת. מקבלת את הכל. את עצמי.
אני כאן, אני הבטחתי לעצמי, אני לא יכולה ככה לבגוד באמון שרק התחלתי לבנות איתי.
לאט לאט הגוף מתרפה, מניח לי לחבק.

"יש שם מישהי שצריכה את העזרה שלך באופן דחוף." זה מאסטר.
אז קדימה! בחזרה לעבודה.

בהצלחה לי בדרך. בלמידה על הויתור, על השיחרור, על להפסיק להחזיק את האף מעל המים, אלא גם לאפשר לעצמי לשקוע, לא ברחמים עצמיים, ומשם לעלות.
ממש ירידה לצורך עליה.



*****
כמה "אני" בפוסט אחד. (: