בוחרת בטוב

את השבת קיבלתי רחוצה, ריחנית, מאופרת ורגועה.
גם ברכת ה"שבת שלום" שסומסה למאסטר ולא נענתה, התקבלה בפנוכו בחיוך של שלווה.

אח"כ היו כמה דברים שניסו לערער ולקעקע את השלווה הזו שקיימת ממציאות השבת.
בבטן התחילו להתערבל אצלי האשמות עצמיות.
נשמתי עמוק, זכרתי שהכל בסדר, גם אם יש דברים שצריך לתת להם תשומת לב מיוחדת,
ועוד עבודה עליהם ועוד עבודה ועוד.
זוכרת שהבהלה הזו וההאשמה וההלקאה העצמית שלי לא מובילים אותי לשום דבר טוב.
<אם כבר הלקאות, רצוי שהן תהיינה של מאסטר.>

*********
ניתנה לי הזדמנות נוספת להבין, להיזכר כמה אני אוהבת "אותו".
הכאב שלו, הוא הכאב שלי. הדמעות שהוא בכה שם, הביאו לבכי שלי.
הבכי הזה שכ"כ קשה לי לשחרר על עצמי,
יצא בקלות שכזו מול הדמעות שלו, למרות שאין בוכים בשבת.
ראבק! אני אוהבת אותך. אוהבת כ"כ!
אבל אין בידי לעזור, רק לשדר אהבה. אולי תשכיל לראות את האהבה שסובבת אותך,
אולי זה יעזור לך לצאת מהחשיכה האופפת אותך.
בכל אופן זה מה שיש לי להציע.

אני יודעת שהוא לא קורא כאן, רק שכאן קל לי לשחרר את מה שקשה לי להגיד לו.