בוחרת בטוב

כשסיימנו את השיחה אתמול בלילה,
רעדתי. למרות שכבר הייתי במיטה, מכורבלת בפוך.
רעדתי, כנראה שלא מקור.
לחצתי חזק על המצח, בנסיון להדוף את כאב הראש, שהיה נדמה לי שנרגע קצת כששמעתי את הקול של מאסטר.

נשארתי עם השאלה "במה אני בוחרת?"
התשובה שלי ברורה, אם כי מסתבר שמידי פעם צריך להעלות את השאלה שוב,
כדי שיהיה לי חד ובהיר במה אני בוחרת.
כן, אני רוצה לחיות טוב, אחר ממה שהורגלתי אליו בכל השנים שעברו...
יותר מידי שנים עברו בחרא שלא אני הייתי אחראית לו,
יותר מידי זמן בחושך, בלי היכולת להגיד די!!!

ועכשיו?
לא שזה קל, גם אם זה לא קשור בי ישירות, זה נוגע, עמוק מאוד,
אבל אני חייבת לזכור שהבחירה היא "שלו", והוא בהחלט מודע למה שבחירה כזו גורמת.
וזה לא שייך אלי. אין כאן שום דבר שאני יכולה לעשות.
חוץ מלהזכיר לעצמי שכן, אני אוהבת, ואוהב על אף ולמרות ועם הכל.
אבל אסור לי לתת לעצמי לשקוע לתוך הסערה הזו, שידענו שהיא תגיע.

לעשות הפרדה, שכל. ועוד הגיון.
גם אם זה לא פשוט לרגשנית כמוני.

************
<עוד לא התחיל היום והראש שלי כבר, או מדויק יותר, עדיין, כואב.>
אני משננת, מפנימה, אבל עדיין לא לגמרי מיישמת.
קדימה לעבודה!