לפני 15 שנים. 1 במרץ 2009 בשעה 22:15
כשאני שוכבת מקופלת, עטופה בשמיכה,
ועדיין רועדת,
מצטמררת בכל הגוף,
אני קולטת פתאום, שלא הפנמתי לגמרי את הזכות הזו שלי,
המלאה, יש לומר, לחיות אחרת.
לבחור לעצמי את הצבעים שבהם העולם שלי יהיה צבוע.
היום ראיתי הרבה חרא.
הרבה כעס,
הרבה כאבי ראש,
והרבה תיסכול.
שיזדיין העולם ואחותו והמערכת המזורגגת!!
אני לא אתן לאף אחד מהם להרוס לי,
יש בי כבוד לעצמי,
ואהבה!
תודה מאסטר שהארת לי בתוך החושך והבלאגן את האור בקצה השביל.
איך אמרת לי?
לאט ובסבלנות ועם הרבה אהבה.