בוחרת בטוב

מדהים אותי כל פעם מחדש, איך הכעס מטפס אצלי תוך שניות
רגע רגוע. רגע אחריו אני רותחת!.

מאסטר תמיד אומר לי שכשאני כועסת זה סימן שאני נמצאת במקום שאני לא רוצה להיות בו.

כן, אני לא אוהבת את המקום הזה שדברים מתנהלים בו בצורה שלי אין שליטה עליהם.
נשבר הזין!

אני משננת לעצמי את הרצון הזה לדעת לקבל בשלווה את הדברים שאין ביכולתי לשנות.
ואין, אין ביכולתי, כי במקרה הזה אני רק צופה מהצד,
ובכל זאת מעורבת ריגשית חזקקקקק כל כך.

שומעת את הקול של מאסטר שלוחש לי שזה לא שלי, זה שלהם.שלהם!
ובכל זאת, יש כאן דמעות.

=======
עכשיו, כשאני "שופכת" כאן,
ותו"כ מנגבת את הדמעות,
אני מבינה את ההוראה תיכתבי בלוג.
זה מקל, מרוקן,
וזה עוזר עכשיו כשמאסטר לא כאן.
"חכם הרואה את הנולד..."