לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 19:40
שוב.
הוא הלך..
בלי שהספקתי לומר לו שלום או לחבק.
לא ראיתי אותו היום בכלל.
והוא הלך.
טוב לא ממש הלך. הוליכו אותו.
סעמקקק.
למה אני בוכה?
כי קשה לי לדמיין את הסיטואציה,
כי הכאב והקושי שלו חותכים אותי.
ואיפה מאסטר שיגיד לי שזה לא כל כך נורא שם כמו שנדמה לי?
ובכלל, "הוא" בוחר את הבחירות שלו והוא לגמרי מודע למחיר.
כשאני אומרת את זה לעצמי, זה נשמע פחות משכנע, משום מה.