בוחרת בטוב

שליטה עצמית. לקיחת אחריות.
היום ירדתי לעומקן של מילים.
עליתי מדרגה בהבנתן.

הייתי קרובה כ"כ להרים ידים, לוותר על סדר,
על החלטות.
ובמאמץ עצום החלטתי שלא,
אני לא יכולה לצאת פארשית,
אני לא יכולה להתחיל משימות ולא לסיים אותן, כמו תמיד.
אני חייבת לעצור את זה.
וזה לגמרי נמצא בידיים שלי.
איך מאסטר אומר?
אני יכול להראות לך את הדרך, אבל לא יכול לצעוד במקומך.

אז החלטתי למרות שממש אבל ממש לא היה לי חשק וכוח,
לצאת להליכה.

ההרגשה הזו כשמתגברים על העצלות? היא נהדרת.
(: