לפני 15 שנים. 8 ביוני 2009 בשעה 19:08
קמתי בבוקר כשהקול של מאסטר מהדהד לי בראש,
עם החלטה שלא לתת לכל מיני אירועים והתרחשויות לקחת אותי למקומות שמקטינים אותי.
לשים לב, לא להיות במקומות שאני לא רוצה להיות בהם,
ולהפסיק לקחת דברים ואנשים באופן אישי!
כל היום הרגשתי כמו סמרטוט סחוט.
המחזור הזה התיש אותי.
חולשה מפחידה שבקושי טיפסתי במדרגות.
שכבתי במיטה בצהריים, לנוח קצת, והכאב לא נתן לי מנוח,
גם משכך הכאבים לא ממש עזר.
למרות הכל יצאתי להליכה,
הייתי בטוחה שאצעד בקושי.
אבל דווקא בחוץ, באויר הפתוח, מול הירח היפיפה שחייך לי מלמעלה,
החולשה התפוגגה.
הלכתי מהר, הגברתי מהירות, התמדתי. הרגשתי נהדר.
עכשיו אחרי מקלחת מרעננת,
והכאב ברגליים חוזר להציק.
:(
