בוחרת בטוב

ביקשתי אישור לשתות. ישבתי עם חברים, והשתיה שם קרצה לי.
אני יודעת מה דעתו של מאסטר על אלכוהול,ובכל זאת שאלתי.
עצם השאלה,מחרמנת אותי. גם הידיעה שאקבל תשובה שלילית, מחרמנת ומחזקת כאחד.
אני נשלטת-יש לי מאסטר שקובע ומחליט איך שנראה לו או בא לו-ואני מבצעת.

אבל מאסטר רוצה אותי חזקה ומנווטת, יודעת לקבל החלטות בעצמי, יודעת לבחור!
הוא כאן כדי להדריך ולכוון, ולגדל ולהגדיל אותי.

מאסטר רוצה ממני כניעה אחרת,לוותר ולשחרר.
גם אם אני עוטפת אותי בשקט, בהבנה ובתזכורות כל הזמן שהכל בסדר,
ישנו שם איזה אי שקט שמכרסם מבפנים. בלי סיבה.
ומאסטר אמר שהחוסר שקט הזה בא מדפוסי והרגלי העבר.
ומותר לי, גם ככה באצע היום להזכיר לי כמה טוב לי ונפלא וכמה אני נהדרת וילדה אהובה שלי.
ולהרגיש מבפנים. באמת. גם אם יצוצו הדמעות. אלו הן דמעות של שמחה והתרגשות.

נושמת ונושמת עוד, עמוק יותר, מרכינה ראש ומשחררת.
מנהלת ובוחרת, כשהיד של מאסטר מונחת חזקקקקקקק על העורף שלי.

יודעת וזוכרת שאתה כאן, עוקב ובודק ומלווה, ויודע ורואה ומבין, גם ללא מילים שלי,
את התחושה והצורך. גם ממרחק, גם כשבמשך היום לא נוצר קשר.

תיכף אוכל לחזור לפינה שלי על השטיח שלך,
שם הכי פשוט לי להרכין ראש ולרדת בשקט בשקט למקום שלי,
המקום הבטוח,הנפלא,המוכר והאהוב, בפינה של הפינה של השטיח-אצל מאסטר.

תודה מאסטר, על היד הזו שלוחצת את העורף שלי.
תודה על ההרגשה המדהימה הזו שאתה מצליח להעביר לי גם דרך הטלפון,
גם כשכל מה שהיה לי בפנים קודם זה התבכיינות.