בוחרת בטוב

ככה מאסטר רוצה שאראה אותי.

בלי אף גינוי עצמי.
בלי לתת לאף אחד, ובעיקר לא לי,לרדת עלי.

הדרך שלי לקבלה עצמית, לאהבה ללא תנאי, ללא גינוי, מתארכת.
כל כך הרבה פעמים אני טועה בשביל, ומאסטר שם אותי בחזרה במקום.
בעקשנות.

ההחלטה הזו, שמאסטר מראה לי שוב ושוב שלא החלטתי אותה עדיין, לא מהביפנוכו בכל אופן,
מצליחה לגרום לגוש החוסם הזה בגרון לגדול. לחנוק. ומאסטר אומר לי שהוא שומע גם מרחוק, בטלפון, את הלחץ שלי מתחיל לבעבע.

השינו הזה בתפיסה שאין כעס יותר. בכלל.
לא עלי ולא על אחרים.
כי כעס רק תוקע אותי. הוא לא באמת משנה את המציאות. רק מזיק. לי.
אז לקבל את המציאות בלי להתווכח. בשקט. בחיוך.
ב א ה ב ה .

אני עוד אלמד לשנות. אני חייבת. אני ממש לא רוצה להמשיך לחיות בחרא ובמערבולות המוכרות.
אבל בנתיים, כמו שאמר פעם מוקי:
"הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם."

=== אני אלחש לי שוב ושוב, בסוף זה יכנס פנימה:את נהדרת ונפלאה, ילדה אהובה.
והכל פשוט בסדר. הכל בסדר.
אפתח ואתן לזה להיכנס פנימה. אני כאן בשבילי, להיות לי, ולשמור עלי. וכן, אני יכולה!