לפני 15 שנים. 17 באוקטובר 2009 בשעה 22:22
כי ככה מאסטר אמר!
להפסיק ליילל גם מבפנים.
כי מאסטר שומע וקורא גם את הבפנים שלי!
אז פשוט להפסיק ליילל לגמרי.
להפסיק לשים לעצמי רגל וליפול על האף.
אני חושבת שמה שדופק אותי זה חוסר האמון העצמי הזה.
אחרת, לא הייתי צריכה "להילחם" רק כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה ומסוגלת.
לוותר ולהמשיך לצעוד.
ולזכור שכל צעד כואב. כל צעד בנפרד. וגם הבא אחריו.
כל צעד כואב מאוד.
וסליחה מאסטר על ההדגמה המעשית הזו, התכווץ לי משהו מבפנים כששמעתי אותך דרך הטלפון.
שבוע טוב.
אה, חודש חדש מתחיל עכשיו, אז חודש טוב ומבורך לכולם.
}{