לפני 14 שנים. 30 בנובמבר 2009 בשעה 19:47
כמו שאני מגיעה ללא איפור,חשופה לגמרי, בלי מסכות,
כך להשאיר בחוץ את האגו ואת הרצונות. לגמרי.
אני של מאסטר. לשירותו ולרצונותיו.
את הרצונות שלי אניח בצד.
והאגו ש"מדרבן" ומניע, אוותר עליו. אני לא במבחן כאן, אני לא כאן כדי להרשים.
לשמור בקפדנות על השיגרה. על ההתנהלות הקבועה ועל סדר היום.
להקפיד על שעת השינה ועל צורת ואופן האכילה.
לזכור ברגע של חולשה, בזמן שאני רוצה לוותר לי, שאין אופציה כזו, שמאסטר פשוט לא מרשה!
החיים פשוטים בתוך כף היד של מאסטר.
(: