בוחרת בטוב

בחוץ גשם. ברקים ורעמים בלי סוף.
בפנים אני מתאמנת על להשקיט את "סערה" הפרטית שלי , לקחת את זה עמוק פנימה.
לצעוד עוד ועוד, בלי להילחץ, בלי להתבלבל.

אולי לא חשבתי שזה יגיע עמוק כל כך, אמיתי כך כך..
אולי לא ידעתי שיש בכלל רבדים כאלו..
עכשיו זה מולי. הקצה.
להחליט. טוב או רע.
חיים או חרא של חיים.

ישבתי קודם על הספה, מכורבלת, מול החנוכיה. בשקט.
מלטפת מבפנים, לוחשת לילדה שבי שהכל בסדר ומספיק כבר עם הלחץ והפחד המיותר הזה, הם לא מובילים אותי לשום מקום טוב.
מאסטר אמר לי מוקדם יותר ללכת לדאוג לעצמי, עכשיו בזמן הזה שיש לי שקט.
נראה לי שתיכף אזוז למיטה, להתכרבל.

=====
מרגישה שבא לי איזה זיון טוב, אחד כזה שיפרק לי את הצורה.
ואחד שיפנק.. עם הלשון.
אני מתגעגעת להרגשה.