לפני 14 שנים. 19 בדצמבר 2009 בשעה 20:17
האסימון נפל.
הבנתי את שמאסטר חוזר ואומר לי:"לא בחרת עדיין".
היה לי ברור שבחרתי, אז לפני כמעט שנתיים.
בחרתי בו ובדרך שלו ובחרתי בי. אחרת לא הייתי נשארת כל הזמן הזה.
אחרת לא הייתי יורדת על בירכי ומתחננת.
אבל הערב, באוטובוס, חדרה בי ההבנה שאני שוכחת שאפשר וכדאי לבחור כל רגע. מחדש.
יש לי את היכולת ואת הזכות!
אני מסוגלת לעצור את הסחף שהחיים סוחפים אותי בו.
אני יכולה להפסיק להיגרר אחרי השתלשלות היומיום.
כדאי שאפסיק להיות פאסיבית.
כדאי שאתחיל לבחור, כל פעם, כל רגע מחדש אם אני רוצה ואם מתאים לי.
אני מסוגלת ויכולה. והכי חשוב ==== אני ר ו צ ה ====
בוחרת מחדש להיות במקום הזה על הבירכיים, מתחת למאסטר.
מרכינה ראש ומודה על הזכות להיות שלו.
מבטיחה לעשות כל שידרש כדי להיות ראויה למקום הזה, לידיים האלו.