בוחרת בטוב

ובא לי לצרוח עוד-אוףףףף אחד גדול.
מתוסכלת.

כמה סימלי שאני בדיוק באמצע לקרוא את הספר "אשה בורחת מבשורה".

אני בורחת?
מפחדת?
לא מעיזה?
עקשנית?

כשהוא פורש לי את זה מול העיניים זה נשמע כאילו אני בוחרת להתעקש להמשיך להיתקע בעבר.
כשאני משוחחת עם אחרים, אני מבינה כמה התקדמתי, איזה שינוי אני עושה.

אז איפה זה "נעלם"? למה אני לא מצליחה להראות גם לו?

ושוב, "אני מרגיש שאת מתחילה לוותר גם על זה. תחשבי ותבחרי. תנסי להבין מה אני מנסה לומר לך".

באמת שאני מנסה. ועומדת מאחורי הבחירה שלי לבחור אחרת. בטוב.
רק שלא תמיד יש בי מספיק הבנה, למרות ההסברים שלך.
או אולי זו תעוזה אמיתית שחסרה לי, לשים זין על כולם ולחיות במלאות ובאושר-כי מגיע לי!

אבל עכשיו אני מבולבלת וכואב לי הראש.