לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 17:35
זה היה טיפשי מצידי לחשוב שאתה לא מבין.
הרי אתה,
במיוחדות שלך,
בדרך שלך,
בשקט שלך,
מבין אותי ומרגיש וקולט, גם מרחוק. גם ללא מילים.
תקופה לא פשוטה עוברת עלי.
עמוק בפנים אני מבינה פתאום את מה שאתה אומר: תקועה/מתעקשת/לא משחררת.
זה לגמרי מתסכל. להיות תקוע כשהלב והראש רוצים אחרת.
רוצה להרגיש עמוק בפנים את חווית השיחרור האמיתית מכל תסביכי העבר.
לתת לעצמי לאהוב בלי התחשבנויות ומגננות. פשוט כי גם לי מגיע להיות נאהבת.
ומי יאהב אותי אם לא אני?
להרגיש.
שוב אני מודה. ושמה לב להשקעה ולאיכפתיות.
נכונה לבחור מחדש, להתקרב, לסמוך, להתמסר.
תודה מאסטר.
}{