בוחרת בטוב

עוד יום של שימת לב. של נשימה מודעת, כזו שמורידה בדקות את מלפס החרדתיות ומשתיקה עמוק בפנים את ה"מטחנה".

המשימה שלי היא לבדוק ולראות עם עצמי איך אני מקבלת אותי. איך אני מסתכלת עלי.
שמתי לב כמה חוסר ביטחון יש בהתנהלות שלי. ראבק! כמה אני לא סומכת על עצמי.
הדפוסים שלי גורמים לי להרגיש נח יותר אם אני מאופרת, אם הצורה החיצונית שלי נראת טוב. שם אני מרגישה טיפטיפה יותר "שווה". אני יודעת שזו טעות. אלו ההרגלים הישנים שלי.
אני מניחה שזו אחת הסיבות שמאסטר מעדיף שאבוא נקיה לחלוטין מאיפור.

עכשיו אני מרגישה שהתחלתי לנבור פנימה. להכיר את עצמי באמת. התובנות לא תמיד נעימות, והמשימה שלי לשים לב שלא להיבהל ולא לעצור את הנשימה.
וכמו שמאסטר אמר:
"תמיד את יכולה לשנות.
כשאת יודעת מה מניע אותך, מה את עושה ולמה את עושה את זה, את יכולה לשנות.
את יכולה לדעת איפה לעשות שינוי.
כשאת לא יודעת איפה את נמצאת את לא יכולה לעשות שום דבר."