לפני 14 שנים. 13 בספטמבר 2010 בשעה 5:23
אם תבואנה לבקר עוד ועוד.. אולי הן תצלחנה למוסס את חומת האבן שהקפתי בה את עצמי.
לא נמאס לך? שאלת אתמול.
בטח שנמאס לי, עניתי בחצי קול, זה שמבשר לי שהדמעות כאן, שוב.
כשניתקנו בכיתי את המיאוס מהפחדים, מהערכה העצמית הנמוכה ומחוסר האימון, מהתיסכולים שצברתי לאורך השנים שהביאו אותי להאמין שאני לא שווה כלום, לאף אחד.
עכשיו אני מבינה אמירות שלך שמרת אי שם בהתחלה, שיש לי עוד לבכות המוןןןןןןןן.
עם עצמי, ואולי, אם תסכים, שוב, אז גם איתך.
לפורר ולהעיף את כל הרע הזה שהצטבר עלי.
ולתת לעצמי אפשרות לבחור ולהחליט מתוך ראיה ברורה, ואולי גם עם כוחות.
