בוחרת בטוב

אני מפונקת? אולי. ככה טוענת הפסיכולוגית. בד"כ אני מעריכה את דעתה. היא חכמה כזו.
אני עצלנית? אולי. ככה אומרת ההיא שזורקת הכל, ישר בפרצוף.
הכל יכול להיות, והכל בסדר. גם אם אני מפונקת, ועצלנית וקצרת רוח.
לא, אני לא מוכנה לרדת על עצמי.
אז למה בכל זאת משתלט עלי מצב רוח מחורבן?
לא אוהבת להתחיל ככה את השבוע.
אבל ההוא, המניאק, מביא לי את הסעיף. האמת, הוא לא צריך להתאמץ הרבה. אבל כשהוא נעשה קשה הבנה, בא לי לחנוק אותו, הרבה יותר ממה שבא לי ביום רגיל.

אני לא רוצה להאשים אף אחד ושום דבר בהרגשות ובהתנהלות שלי. זה שלי.
וזו הבחירה שלי איך לנהל אותם.
אני בוחרת אחרת. ובכל זאת, עדיין עושה דברים הפוך.
מתוך התיסכול הזה והדמעות שזולגות עכשיו, כמה מפתיע...
אני מזכירה לעצמי את אחת ה- אמירות של מאסטר: כל עוד את מנסה, את לא נכשלת.
אני עדיין, מנסה. ונופלת ונחבלת, מחליקה על התחת, ושוב קמה. מתאבדת על החיים שלי!