לפני 13 שנים. 16 בינואר 2011 בשעה 17:27
השיחה הזו אתמול בערב הייתה עוד שלב בדרך לעמוד על שלי. בדרך לדרג אותי למעלה בסולם העדיפויות שלי, עם כל הכבוד לכווווולם.
יש אותי, ואני צריכה לדאוג לי.
היה טוב להוציא החוצה את הדברים. לתת להם להישמע, גם באוזניים של אלו שאיכשהו אני תמיד מעדיפה שלא לפתוח איתם.
בפעם הבאה יצליח לי יותר. אני בטוחה שאוכל לדבר בלי להרים את קולי לצעקה. שאוכל לדבר בלי לעצור כי רועד לי הקול שמסגיר שאוטוטו יבואו הדמעות.
הייתי ברורה, החלטית, לא נותנת שירמסו אותי.
אני פה. ואני עושה כמיטב יכלתי!