לפני 13 שנים. 6 במרץ 2011 בשעה 20:10
איזה יום!
הלחץ של הבוקר שבר שיאים. בכלל לא מכירה את עצמי ככה. השליטה העצמית שלי הייתה ממני והלאה. למרות שכל הבוקר שיננתי את מה שמאסטר אמר לי אתמול. את תתני שם את הכי טוב שאת יכולה. וזהו.
השעות שבאו אח"כ היו פיצוי על שעות הבוקר, וגם על הערב.
הריח הזה, שמיוחד רק לו, עדיין על הידיים שלי. הסחרחורת הזו שאופפת אותי בכל פעם בדרך חזרה....
ולחשוב שנמצא מתחרה לקיין.. (:
התזכורת הכי חשובה מהשיחה הזו היא שעוד יש לי איפה לעבוד ולשפר. התפיסה הזו שאני, כמו שאני, הכי בסדר. ומי שלא מתאים לו, שיטפל בעצמו..
התקדמתי. עברתי דרך עצומה מהמקום הזה של שפיטה עצמית בלי הרף, של ירידה עלי, של התנצלות והתגוננות.
אני פשוט צריכה להמשיך לחדד לי שם. לי ולכולם. זו אני! ככה אני! כמו שאני אוהבת ורוצה. ומי שלא אוהב, עניין שלו.