מביט לתוכך

יחד היינו אחד ליד  השני  אותה כיתה אותו ספסל צחוקך היה רעשני תמיד ידעתי ממרחק  שזה אתה עברו השנים ולנער היית לצבא התגייסת לוחם היית  מסתער על גבעה וגיא ריגבי עפר היו ממדים שלך שהיית בא חופשה תמיד אותו חיוך רעשני ובלורית שיער שחורה מתנופפת ברוח תמיד נתת מעצמה לאחר גם אז שהינו ילדים בבית הספר לפתע צוחקת אינו נשמע מבטך נותר רק זכרון אשר נותר בתוכי אך עמוק בי נותר שמך עיני תמיד רואות ושומעות את צחוקך הרעשני שנה אחר שנה עוברים להם ושמך מבטך וצחוקך תמיד חקוקים עמוק בליבי חי היית חבר ידיד אח והנה  היום מדליק לך נר  לזכרונך לאותם ימים של ילדותושל נעורים  ובגרות ונר זה תמיד דולק בליבי לי היית חבר ואח אזכור ולא אשכח