מביט לתוכך

קליפות הבצל מתקלפות להן אחת אחרי השנייה וכל קליפה היא חומה שבנינו לעצמנו בכדי לא לחשוף את מעמקי הנפש  ואת מה שטמון אי שם עמוק אבל כאדר עוד קחיפה יורדת אט אט אנו חושפים את הנפש את  מה ששמרנו המון ולא העזנו לספר ככה אנו בנויים חומה על חומה על חומה ולבסוף היא קורסת מעומס יתר היופי האמיתי שיש הוא לקלף את הקליפות ולהגיד לעצמנו מה זה נותן לנו לשמור את מה שיש בנו אלה לשחרר ליוש ץחושת חופש ורוגע והיתרוממות רוח ולא לחוש מועקה כאשר הכל נמצא אי שם עמוק במעמקי הנפש ומחפשים למי לספר או במי לבטוח כאשר פורקים את המטען ההאישי קודם כל זה בשביל עצמנו למעננו לחוש אחרת לחוש טוב עם עצמנו למרות שכאשר מקלפים בצל הדמעות יןצאות מעצמן ושמרוקנים את מה שיש חשים משהו אחר משהו שנותן תחושה עילאית של הרגשה עמוקה טובה פנימית עם עצמנו אז אל לנו לישוש לרוקן את מעמקי נפשנו כי בסוף יש תחושה טובה של חופש פנימי ורוגע עם עצמנו וחיבור של גוף ונפש שחשים יותר קלים ועם מבט של ישיתי את זה למרות שלפעמים זה לוקח המון זמן אז אל תחכו לקלף בצל בכדי לחוש את הדמעות אלה תקלפו את עצמכן בכדי לחוש את הטוב שאנו עושים עם עצמנו ולנפש שלנו