כל כך אוהבת את התחושה של הנשלטת
להיות לרגליו, המקום שהכי מתאים לי להיות בו
להרגיש קטנה ומוגנת מזה שעומד מעלי.
כל כך אוהבת את ההקשבה,האיכפתיות והפרגון
שלו. אוהבת שהוא יודע בדיוק איך וכמה ללחוץ
כדי לגרום לי הנאה,ריגוש ורטיבות.
כל כך אוהבת שהוא מוביל לאט ולא רץ
את המגע המדהים שמענג ברוך ובכאב.
את הצורה איך גורם לי לרצות להעניק את כולי
עם בטחון ואמון כשהוא רואה תמיד את טובתי ברקע.
כל כך אוהבת את הרגעים בהם אנו מדברים
ומההשפעה של השמחה והשלווה והריגוש שהוא
מכניס לחיי אפילו בשיחה רגילה על אה ועל דה.
כל כך אוהבת את הרגעים בהם הוא משתמש בי
לפי ראות עיניו,להרגיש את ההתמסרות,והכניעה
ועוד יותר לראות בפניו את האישור שהוא מרוצה ממני.
אוהבת כשהוא מדבר או כותב לי ומשייך אותי אליו
ובכלל לא משנה התואר שיצמיד לשייכות כי מוכנה
להרגיש כפי שיבחר.
אם יבחר בכל רגע נתון להחליף בין התארים
שפחה,זונה,כלבה או כל דבר אחר העיקר להיות שלו
בגלל שהוא כה מיוחד.
המחשבה על המפגש,לראות,לחוש בו ולהיות בשימושו
ואם הוסיף גם את הידיעה שיהיו הפתעות ועוד את ה.....
גורמים ללב לרקוד משמחה וציפייה,והגוף מרוגש
וכל הזמן חרמנית ורטובה.
נראה לי שהוא מוביל אותי להיות במצב הזה של חרמנות
ונוטפת כל הזמן, עוד בסוף אצטרך טיטולים, מזל שאין לי
גם הוראות במשך היום כי אז גם טיטולים לא יעזרו :-))
הימים עוברים כל כך לאט כשמצפים :-(
נו טוב רק עוד קצת (מעודדת את עצמי :-)
לפני 13 שנים. 14 בדצמבר 2010 בשעה 22:02