לפני 13 שנים. 4 בינואר 2011 בשעה 19:26
קוראת את המילים החמות,המפרגנות
שומעת את המשפטים והמילים מהשיחות והסשנים
והרעד,ההתרגשות והרטיבות תופשים תאוצה.
ככל שעובר הזמן רק מבינה עד כמה הוא מיוחד
האמון והבטחון שכבר ישנם רק מתחזקים.
כיף להרגיש שהחיוך בפנים בלב ובנשמה
מלווים אותי מתחילה ועד סופו של כל יום.
כמה שיש לי ממנו (לא מהחיוך, זה יש בשפע)
לא מספיק לי, תמיד משאיר אותי רעבה אליו.
אבל אני כמובן הולכת בדרך ובקצב שהוא מוביל.
אבל כל הזמן יש בי את הצמא לבטא את
ההתמסרות,הכניעה,לשמש אותו,לענג,לכאוב
להתענג,ללקק אותו,להיות לרגליו כי שם מקומי
הטבעי,להרגיש מולו קטנה ומוגנת.
כיף להרגיש את הגעגועים והתשוקות שבוערים בי :-)