כל כך קיוותי שאצליח לספוג את הכאב
שכל כך הייתי זקוקה לו, ועכשיו עם כל
ישיבה ותזוזה שמרגישה את הכאב הנעים
ורואה את הסימנים היפים אני מחייכת וצוחקת על עצמי.
צוחקת כי זה היה כל כך רחוק ממה שפחדתי
שני שולטות מדהימות שמצליפות,שורטות,צובטות
בהתאמה מושלמת,מנגנות עלי יצירות.
הכאב מענג ורוצה עוד ועוד ולא מספיק לי.
הכאב עינג אך לא סחף אותי לספייס כי הגוף צעק
עוד... לא מספיק ואולי גם כי הייתי צריכה לדבר
דבר שהנחית אותי.
ואז הצטרף לו אחד נוסף שמאוד הצחיק אותי
באמצע סשן חזק שואל אותי איפה אני מסתפרת
ואני עונה ואז היא התחילה לצחוק עליו והוא אומר
שעוד אני עונה לו ופרצנו בצחוק :-)
צבט לי את הפטמות וכל פעם שאל אם להחליף צד
עניתי שכן והוא החליף ופעם אחת אמר אם לשחרר
ועניתי שלא אבל הכי הצחיק אותי כששאל אם זה
סיליקון ועוד בגודל הקטן שיש לי חחחחחח
סשן מצחיק כזה עוד לא חוויתי והיה כיף
הוא אמר לי שהן כבר התלבשו והתעייפו ואני עוד רוצה
כאב, חשבתי שהוא סתם אמר אך הסתבר לי שעייפתי
את שלושתם ואני רציתי עוד חחחחחח
היה לי מוזר לצאת מסשן עם עונג ושמחה אך עיירנית
ומלאת מרץ ולא מעולפת לאחר ספייס אבל גם זו תחושה
מדהימה וכיפית לא פחות.
מסקנה
הפתעתי את עצמי בגדול הפעם.
אז שוב תודה לכל המשתתפים על חוויה וסשן מדהים
כיף להתחיל כך את השבוע החדש
שבוע טוב ומבורך לכולם.
:-)
לפני 12 שנים. 31 במרץ 2012 בשעה 21:19