אזוקה יושבת פה ואוכלת.
ואני מקבל הוראה - תכתוב לבלוג.
יש לי ברירה?
זה לא שיש לי הרבה חומר בראש.
למה?
כי פסח אולי נגמר.
נגמר רק בהגדה.
גם הם אז וגם אני היום עסוקים ב"עבודה קשה, בחומר ובלבנים".
מאז שאזוקה (איזה אזוקה איזה. גולייט) עברה לגור פה
היא שוכבת על המיטה ובאמצע סשן סוער יוצא לה - "חייבים לצבוע את הקירות. התקרה נראית נורא"
שתתחתן עם הקירות :-))) או שתענוד גאג :-)))
קיבלנו אי אילו הצעות מחיר בעלות, איך נאמר, של השכר של משפ' כהן מחדרה.
אז הוחלט, פה אחד - שלה, שאני אצבע לבד
פסח שלם ורק הסלון נגמר
לגרד, למרוח שפכטל, להחליק, בונדרול, שכבת צבע ראשונה, שכבה שנייה
בין כל פעולה כזו הגברת מגיעה
"פה לא סתמת טוב......פה עשית עבודה ערבית...."
ואני מתקן. מחכה למילה טובה ממנה.
נאדה. ולא רק.
אני עם הרולר על הסולם והיא? משחקת לי באיברים מוצנעים.
מבט תמים בעיניה. "תתרכז בעיקר. תצבע"
מזל שהיא לא מאחלת לי כאלו קירות בחתונה שלי. שלנו חחחח
אז חוזרים לעבודה בבוקר
ובערב הנוגשת שלי עומדת לה עם שוט ביד אחת, קיין בשניה - תעבוד. מהר
היכן משה רבינו כשצריך אותו? או לפחות משה אבא שלי? :-))
לא צדקתי בכותרת?
