מעשה שהיה, כך היה בלילה האחרון.
הולכים לישון, אני כהרגלי בקודש חייבת כדי להירדם
למזמז לו את הטוסיק החמוד.
סוף סוף לאחר תקופה מאולצת שלא ישנו צמודים בכפיות
הרגע המיוחל הגיע.
הוא ישר לאחר שנצמדת אליו היד אוחזת בשד והוא בשניה נרדם.
אני כבר כמעט נרדמת ואז ...
הוא קופץ מבוהל ומבהיל אותי רצח, במזל לא חטפתי התקף לב
ואני בתגובה ראשונה כשעדיין בהלם ולא מבינה מה קרה מצהירה ...
"אתה לא נורמאלי,מה קרה?"
והוא עונה לי מבוהל: "היית אמורה לשמור על הרחבה ונעלמת לי"
כמה רגעים אחר כך ללא תאום מראש, פרצנו בצחוק מטורף.
כמובן שלקח זמן עד שנרגענו, הוא נרדם מייד, ואני? נעשתי עירנית לגמרי.
בבוקר בלי תכנון נזכרים במקרה ומתחילים לצחוק, נזכרים בתגובה שלנו
ושוב הצחוק לא מפסיק.
הוא כמובן ממשיך להתעקש שזה היה תורי לשמור, שנעלמתי ובגלל זה
הוא נבהל, ולא ההפך למרות שהוא ישן ואני הייתי קרובה מאוד לזה.
לכן, מה עשיתי לדעתכם?
אמרתי לו שזה היה נקמה על כך שיום אחד הוא חזר מאוחר לבית בלי להודיע
שהוא מתעכב ואני נבהלתי ולא ידעתי מה לחשוב חחחח
יום שבת אספר למשפחה שלו את הסיפור חחחחחחחחחח
היה כיף להתחיל (להמשיך) את היום, עם צחוק
ועם נשיקה לוהטת ומזמוזים :-)
