ציור גוף

נכנסתי לכלוב בעקבות המלצה של מצ'וטטת בתפוז. זה היה עוד אחד מאותם הימים שבהם צ'וטטתי ולא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. מה אני באמת רוצה? היא אמרה לי שהכנסיה לעולם הסאדו-מאזו לבד (כלומר, ללא אשתי) תביא לפגיעה בטוחה בי. ומה שאושש את ההחלטה שלי להיכנס לכלוב היה הרעיון הזה ממש - האם מה שאני רוצה זו פגיעה עצמית? מה הגבולות שלי?
הפנטזיות שלי כבר מזמן לא מיניות גרידא והם אכן כוללות רצון להתמסרות ואמון במובן העמוק ביותר. ובכל זאת, מבחן המציאות הוא מבחן אחר מאשר מבחן הבלוג - האם אני אעמוד בכאב, השפלה, האם עדיין אפשר לרחוש אמון למי שפוגע בך (אפילו אם זה לפי כללים מסויימים). גם אם אני נמצא לגמרי באפילה בעניין הזה הרי שעצם המחשבה על העניין גורמת לי להתרגשות וכמיהה וזה אומר שכנראה הגעתי למקום הנכון...