ציור גוף

למה בעצם לא רשמתי דבר תחת "גבולות"? יש משהו לא רציני בכניסה הכאילו דרמטית שלי לעולם השליטה. אפילו לא דמיינתי, עצרתי לרגע ודמיינתי, מה המשמעות של התמסרות שלי, וממילא גם לא יכולתי לכתוב שום דבר על הגבולות שלי. עכשיו אני מדמיין. לוקח רגע ומדמיין:

1. קשירה של הידיים שלי - מוכן, אפילו בנוסף לקצת כאב.
2. היענות להוראות המלכה - קשה לי לראות את עצמי לוקח את זה זה ברצינות עד הסוף. היא אומרת לי לשרת אותה במובן הבסיסי ביותר - להביא לה שמכיה מהחדר, לשטוף כלים, לצחצח לה את הנעליים. עד כאן אני מוכן. ומה אם זה מתמשך? האם זה באמת מגרה אותי לשרת אותה? הרי אשתי מוציאה אותי מדעתי בשליטה שלה, ברצון שלה לפקד עלי - היא תמיד צריכה לצאת מהבית עם איזו הוראה. הסעיף הזה בסימן שאלה.
3. הצלפות - מוכן. ומן הסתם אתגרה מזה. בכלל, כל הקונספט של מלקות מרתק אותי.
4. מסירת השליטה בזין שלי לידי הגבירה - אני חש צמרמורת קלה בעניין הזה. פרוידיאני או לא, יש לי בעייה להתמסר כאן - אני מרגיש שהזין הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי וויתור על השליטה עליו היא גם ויתור על השליטה על הזהות. מה יהיה כאן אין לי מושג.
5. 24/7 - האם אני בכלל מסוגל לדמיין מצב שבו אני עוזב הכל ברגע שהגבירה צריכה משהו? האינדיבידואליזם הקיצוני שלי לא יאפשר את זה....