לפני 8 שנים. 4 בדצמבר 2015 בשעה 13:56
(במרדף איטי)
אחר מה שבודאות שלי - היא.
רק היא.
ורק אני - ולא אחר.
רק היא,
ואין לי צורך ביותר.
רק אני והיא - והכאב הזה.
ששורף, מבפנים, שורט, מועך, צורב, כואב.
אני צועק !
אם צריך גם בוכה..את הכאב.
והמרדף הזה, נמשך.
ייקח כמה שייקח !!!
מי יעז להגיד לי "אחרת, לא כך !?! "
המילה הזאת שנאמרה -
על שפתיי, השם שלה.
השם שלה..
הקסם הזה, שבה, שאיתו אני חיי, שוב !
אותה, בזכותה.
השם שלה..
על שפתיי..
כפעימה, מהדהד באיבריי.
אין עוד מה להוסיף, אין עוד צורך במילים, העיניים שלה ממלאות את הכל.
היא. הכל.