הסיפור שאינו נגמר

ברכב, ברגל, על אופניים,

פור גאד סייק

מצידי תקחי מונית, 

אבל כשאת באה,

תבואי אליי צייתנית.

בלי ''אני לא..''

או ''רגע שניה''

''זה כואב'', ''תעצור'', ''אני לא יכולה''

תבואי פתוחה,

מוכנה,

זמינה,

נכונה,

מכילה.

כמו מוגשת לארוחה,

ובתוספת אקסטרא הוקרת תודה.

תבואי אליי צייתנית.

פחות קשקשנית,

ויותר שפוטה, כנועה וחרמנית.

כמו מר גמיש, אבל באישה,

כמו שק של רגשות, אבל של חבטות,

כמו זונה של תשומת לב, נרקומנית של כאב.

ותבואי בשקט, 

בדממה,

תבואי ללא מילים.

כלאחר כבוד הרכיני ראש בפני האלוהים,

ותתפללי,

בשקט!!

בינך לבין עצמך,

''הודו לאדוני הטוב אשר הוא עליי מולך''

קיימי מצוות ''שיפחתך הנני וגופי שלך''

קעקעי על מצחך את המימרה -

''הנני רכושך''.

ואז תבואי.

צייתנית.

כצעצוע,

ונדבר.

ואם תהיי ''טובה''

אולי גם נתרעסל,

אחד בתוך השניה,

לכמה רגעים של תאוות שיכרון חושים.