כאב

הפנטזיה שלי מתחילה ביום גשום. עוד יום כבד של עבודה נגמר. אני מכבה את האור במשרד ויוצא לכיוון החניון. אני רואה אותך עומדת עם חצאית צמודה וקצרה מנסה להכניס את המפתחות לדלת הרכב. הן מחליקות מידך ואת נאלצת להתכופף ולחפש אותם.
אני מתקרב אליך ואת מסתובבת ומסתכלת עלי במבט מפוחד. אני מצביע על הצמיג ואומר "המפתחות! מרים ומוסר אותן לידך. תוך כדי המסירה אני מריח את הבושם המעלף שלך ונוגע בידך. יש לך ציפורניים ארוכות. את רזה, בלונדינית בהירה, עינייך כחולות והחזה ממוצע. את לובשת חולצה אפורה ומכופתרת שהייתי רוצה לקרוע ממך ברגע זה. את עונה "תודה" ונועצת מבט שלא נגמר, מבט שמתחנן שאצמיד אותך לרכב ואנשק בכל הכוח. תוך כדי הצעידה לכיוון הרכב שלי את צועקת מרחוק "היי, המפתח נשבר לי" אני מגיע והמפתח של רכבך עקום. לא ברור ממש איך? אבל את ממציאה תירוץ עלוב שקורא לי לגעת בך באגרסיביות בלי לפחד. את מבקשת שאחזיר אותך לבית ואני מסכים. את נכנסת לרכב שלי ופותחת כפתור בחולצה. אני מתניע את הרכב ואת לא מבזבזת הרבה זמן ושולחת יד לעבר הברך שלי תוך כדי נעיצת מבט הססני וחרמני. נושכת קצת את השפתיים אבל העיניים שלך לא עוזבות את שלי. את שולחת יד עמוק יותר לכיוון האיבר ומרגישה אותו מתקשה.

אני המום ומרגיש יותר מאוהב מאשר חרמן. את לא מפסיקה לשפשף את האיבר ופותחת את הרוכסן ושולפת זין ענקי. את מנסה להוריד את ראשך אבל אני עוצר ותופס את סנטרך, מצמיד את השפתיים שלי ומצרפת דקות ארוכות. את כל כך מדהימה אבל חרמנית ולצערי אני מאוד עייף אחרי יום עבודה. אנחנו ממשיכים להתנשק עד שהפון שלך מצלצל...את מדברת בלי הפסקה ואני בנתיים מניע את הרכב, יוצא מהחניון ונוסע לכיוון ביתך. בדרך את מנסה לשלוח יד לעבר הגוף שלי ולמזמז אותי תוך כדי השיחה הצעקנית שלך אבל אני עוצר אותך. אנחנו מגיעים לוילה שלך ואת מציעה לי לעלות. אני מסרב ומבקש מספר ממך.
את מסכימה לתת אבל מבקשת למסור לי אותו בצורה חריגה. את מבקשת שאוריד את חולצה ואנמיך את הכסא ברכב למצב שכיבה. אני מסכים, ואת נהיית עוד יותר חרמנית, עולה עלי ומתחילה ללקק אותי. את מסבירה שתכתבי בעזרת לשונך את ספרות המספר על גופי עד שאזהה את כולו. השפתיים שלך כל כך נעימות לי שהמספר כבר ממש אבל ממש לא מעניין אותי. את מלקקת עם לשונך הרותחת את החזה שלי ויורדת לאט לאט למטה תוך כדי שאת לוחשת "תתקע אותי עכשיו"



- סוף פרק ראשון -