Rebirth

פחדים יוצרים מעצורים אז אני משתדלת לפחד כמה שפחות

(או לפחות להתעלם מהם)

כנועה- תוריד

פתוחה- תגיד

שלך- תצווה

משוייכת- תקלר

טוטאלית- תצטרך לקלף..

יום שישי קיצי אחת קבעתי עם אחי שעם חזרתו מעבודה נתקין את הארון בגדים שקנינו יום לפני.

אמא שלי החליטה להצטרף וישבה בפינה על הרצפה. לאט לאט הארון החל לקבל צורה. כדי לשים את הגב אחי ביקש ממני להכנס לתוכו (ולצאת אחרי ) כדי להחזיק את הצד העליון. בעודי יושבת כך בתוך הארון מתלבטת האם לצאת או לא סופו של דבר (היה לי די נעים שם מודה ) אני שומעת את קול של אמי "מה זה?"...נטייה קלה של הראש אני מציצה החותה לחרדתי מגלה שהיא חיטטה בקופסת תכשיתים שלי שעל המדף שישבה לידו ומצאה קולר.

מהר הכנסתי את ראשי פנימה והתחלתי בתירוצים" מממממ זה היה חגורה פעם ועשו מזה קולר" היא:" זה לא קולר לכלבים?" אני:" מממממ כן משהו כזה,עזבי זה בכלל לא שלי אני צריכה להחזיר את זה" היא (להזכירכם אמא שלי ימח שמה)
" דווקא נראה לי שזה משהו בשביל הסטיות המיניות שלך".

איזה מזל שהייתי בארון, היא לא ראתה איך החלפתי צבעים. ורק אחי, אח הקטן שלי, שיודע על הסטיות..הוא.. התחיל לנבוח..



לפחות עכשיו אני יודעת למה יצאתי ככה..עם משפחה שכזו איך אפשר אחרת?

לא מזמן החלטתי שהתחום שאני רוצה לעסוק בו בחיי הוא תקשורת. אפילו החלטתי על התואר , מרכז לימוד וגם מתי להתחיל.

כרגע אני מחפשת עבודה התחלתית שאני יכולה לעבוד בה שקשורה לתחום תקשורת בכדי לצבור קצת ניסיון וידע.

אם מישהו יש לו רעיונות מוזמן לפנות אליי לפרטי.

תודה סוטיי היקירים]

לא אוהבת להתבגר...מצטערת...זה כמו רכבת הרים...מטלטלת אותי ימינה שמאלה בלי הפסקה...מצד שני, אי אםשר להפסיק ,זה חלק מהחיים זה חלק מהזרימה. פתאום הסיכונים יותר גדולים, פתאום ההחלטות יותר רציניות , פתאום לכל דבר יש יותר חשיבות...

רוצה לחזור לגיל 5, רק לרגע רק לקצת זמן. ראש שלי זקוק לקצת מנוחה.

תודה :)

ONLY A PERSON WHO RISKS IS FREE
by Author Unknown

To laugh is to risk appearing the fool.
To weep is to risk appearing sentimental.
To reach for another is to risk involvement.
To expose your ideas, your dreams,
before a crowd is to risk their loss.
To love is to risk not being loved in return.
To live is to risk dying.
To believe is to risk despair.
To try is to risk failure.
But risks must be taken, because the
greatest hazard in life is to risk nothing.
The people who risk nothing, do nothing,
have nothing, are nothing.
They may avoid suffering and sorrow,
but they cannot learn, feel, change,
grow, love, live.
Chained by their attitudes they are slaves;
they have forfeited their freedom.
Only a person who risks is free.

למה גם רגשות טובות כואבות? מפחידות? מציפות?

למה רגשות כאלה גורמות לי להרגיש כמו ילדה קטנה?

למה כל כך קשה לי להוציא אותן החוצה?


למה?[b]

אני בוחרת בדרך שלי. יש לזה מחיר אבל זה הכי נכון.

לוקחת נשימה וקופצת לעולם הגדול.

לפעמים אני שאולת את עצמי למה רוב האנשים עושים בדיוק את הדברים שמצפים מהם?
נולדים, הולכים לבית ספר, מתגייסים,עושים טיול,הולכים ללמוד, חתונה ילדים משכנתא ואז משקחי שש-בש/בינגו פעם בשבוע בשכונה וארוחות חג כדי לראות את הנכדים.

נכון, לימודים , ניסיון, ותק, עבודה טובה הכל נותן סטטוס, כל זה נותן יוקרה. אבל כל זה כל כך מרגיש לי מלאכותי, כל כך מרגיש לי חומרני מדי. הכל מסובב על קשרים, על התחנפויות ואינטרסים..

לא רוצה חיים כאלה תסלחו לי. אני רוצה לעסוק במשהו שאני נהנת לעשות אותו אפילו אם זה יהיה גידול תולעים!

אני חיה בשבילי. ואם כל הכבוד למשפחה שלי אני זו שהולכת ללמוד (אולי), אני זו שאעבוד בעבודה שאבחר ואני זו אבחר איך לנהל את חיי.

כל זמן אני מרגשיה שאני נאבקת מול החברה, מול המשפחה, מול הנורמות החברתיות שקיימות פה.

אם כל כך קשה להתפרנס, אם כל כך קשה לבנות קריירה, אם כל כך קשה למצוא מישהו שלא אתגרש ממנו אחרי שנתיים ואם כל אך קשה לפרנס ולגדל ילדים אז למה? למה למה שאני אעשה את זה?

תנו לי סיבה אחת טובה. בינתיים אני אשקול לעבור לקוטב הצפוני.