לפני 20 שנים. 12 ביולי 2004 בשעה 14:42
כתבתי כאן על בדידות ,כתבתי שאני מסתדרת איתה מצויין.
שקרתי.
היה זמן שבחרתי בה כי כמה פעמים אפשר להיתפרק ולהרכיב את עצמי שוב ושוב בלי שישארו סדקים לאורך ולרוחב,אז החלטתי ככה .הכי מצחיק שלפני תקופה חייתי עם מישהו וזו היתה אחת התקופות הכי בודדות בחיים שלי . אני לא מאשימה יותר אף אחד,
זו אני,ואולי מצטיירת פה תמונה של מישהי דכאונית וזה גם לא נכון.
אני חיה אותה כי אני פוחדת ולא כי אני מסתדרת איתה הדבר וזה נכון שאני רוצה שאדם אחד לפחות יכיר אותי באמת ושאני אפסיק לפחד מזה.
ואתמול בלילה מישהו ראה אותי,ראה לבפנים.
זה לא קל להרגיש שקופה,שמישהו ידע את הדברים שאת שותקת אותם ובכל זאת אני מודה לו על שראה.
אין הרבה שרואים מעבר למה שאני אומרת או לא אומרת.
ואולי זו תמצית הבדידות
האמת או האשליה שאף אחד לא רואה אותך.
