מכירים את הצליל הצורם שעושה גיר כשהו חורק על לוח,אז משהו חורק לי בתוך הנשמה ואני מנסה להיתעלם ולאטום אוזניים לשים מוסיקה בפול ווליום ולהיתרכז בה אבל כל פעם שהמוסיקה פוסקת חוזר אותו הצליל הצורם ומחריד את מנוחתי ,הוא גורם לי להרגיש חוסר שקט.בנתיים אני מנסה כרגיל , לעשות דברים רגילים של יום יום אבל זה תמיד שם ,בכנות המקוללת שלי עם עצמי אני יודעת,אני כל כך רוצה ללכת לאיבוד,להיסחף בלי אחיזה בכלום,בלי שליטה ובלי גבול,לחיות כאילו היום הוא היום האחרון שלי בעולם הזה..........
אני חייבת להפסיק- יש לי חיים די בסדר היום בסך הכל אבל אף פעם ,אף פעם לא הסתפקתי ב"חיים נחמדים" ,תמיד רציתי יותר,רציתי את חיים בעוצמות וזה תמיד הסתבך לי והתנפץ... ואני שואלת עצמי אולי ורק אולי היום כשאת חזקה יותר ושונה מפעם את יכולה להרשות לעצמך את זה ואולי אפילו חייבת לעצמך את זה
לפני 20 שנים. 25 ביולי 2004 בשעה 16:35