לפני 21 שנים. יום שישי, 20 באוגוסט 2004 בשעה 15:03
דמיוני יקח אותי
למקום שאין בו גבול
שם האושר אמיתי
והאושר לא כבול
וכמו יזכיר לי לכמה רגעים
שבתוכי עוד חי הילד התמים
אשר פוקח שתי עיניים מאירות
רוצה לראות ,רוצה לראות
שמחתי תיקח אותי
למקום חם ומוכר
שם ידעתי איך לצחוק
צחוק עליז ומאושר
וכמו נמוגו רק לכמה רגעים
הכאבים שהצטברו עם השנים
נאחז ידיים בעיניים עצומות
פשוט להיות
כאבי יקח אותי
אל הארץ הקשה
אל מראות אשר הטביעו חותמם בכל תחושה
והמציאות אשר טופחת בפנים
וממחישה עד כמה קל לגזול חיים
ואיך למרות ניסיון והשנים
אנחנו לא משתנים
לא מבינים
דוד ד'אור