אני פוחדת .הפחד מבעבע ועולה מתוכי ,אני יודעת שזה מתוכי ולא מאיזה משהו חיצוני והגיוני .
הקולות הישנים מאותן מקומות אפלים התחילו להשמיע את קולם.
זה נמצא בפנים ,עמוק בבטן, ואני לא יודעת למה להאמין - אם זו תחושת בטן למשהו רע שעומד לקרות או אולי שוב השדים הישנים התעוררו משנתם ובאו להציק לי .הפחד הזה מרגיש כמו מועקה ,כמו איזו חבילה שאני סוחבת עמוק בתוכי ,היא כבדה לי ומצד שני אני מתעקשת להחזיק בה במקום להשליך אותה .
לא רוצה לפחד .
לא רוצה ... רוצה להרגיש מוגנת ובטוחה .
הפחדים האלו הביאו עלי לא פעם כאב גדול יותר מכל כאב שמישהו אחר יכול היה לגרום לי .
אני כותבת , לא יודעת אם אלחץ על מקש
"שמור פרסום",כבר קרה לא פעם שכתבתי ולא היה לי האומץ לשלוח .
אולי אני פשוט רוצה להיתפש כאמיצה וחסרת פחד ,אבל אני לא .
אני עמוסת פחדים ,ספקות ולבטים.
אני מפחדת מכאב ,מפחדת להיעזב ,מבדידות.... אבל הכי מפחדת להיות מאושרת ,לא כי אני לא רוצה ,אלא כי זה מסתיים .
יש אושר ניצחי ?
יש אנשים שלימדו אותי לפחד , יש אנשים יקרים שלימדו אותי אומץ ואמונה ,לימדו אותי שזה בסדר לפחד רק לא לתת לפחדים לשלוט בי .
אז אני מנסה... ואולי האומץ היחיד שיש לי כרגע זה רק לכתוב פה שאני פוחדת ולא לדחוק את הפחד פנימה .
לפני 19 שנים. 17 בפברואר 2005 בשעה 0:30
