אחרי שבועות ספורים כמעט בלי בדסמ ,הצורך החל להישתולל בתוכי ,לא חושבת שאהיה מסוגלת אי פעם לוותר על מקומי כאישה אבל כל כך צריכה שלסאבית שבי יהיה מקום .
הרבה מקום .
אז עכשיו יש את הסאבית , שבמהדורה הזו הפכה יותר כנועה, מקבלת ,שגוברת על הפחד ,שמוצאת את הכוחות להיות מה שהיא רוצה להיות ומה שאתה רוצה שהיא תהיה בשבילך... זקוקה שם לכל הבטחון שמוענק לי.
במצב החדש ,רוב הזמן אני מתחתיך.
רוב הזמן שאנו יחד אני תחת שליטתך.
האהבה מחזקת את ההתמסרות . הידיעה שאני בטוחה ומוגנת .עטופה במעטה שאתה נותן לי ,שם אני יכולה להיות הכל...
שם אני חשופה ,מקבלת , סופגת.
החשיפה הפיזית ,העירום שלי ,הגוף שלי שחשוף כל הזמן לעינייך , כשאני שותה קפה ,מסתובבת בבית ,מביאה לך דבר שבקשת,כל הזמן גלויה לעינייך ....
והחשיפה הפנימית שלי , של כל תחושה שעוברת בי - עלבון ,תשוקה ,עונג ,כאב ,בושה...
כל זה אומר שאני שלך וזו הרגשה משכרת ומדהימה ,לחוש את תחושת הבעלות שאתה חש כלפיי. אני אוהבת להיות שלך.
מידי פעם אני נדחקת אל קצה גבול יכולתי ,כמעט...
אל המקום הזה שבו אני מתפתלת בתוכי ,נאבקת במאבק עצמו. כשאישה אחת רוצה לזקוף ראש ואישה אחרת רוצה לתת את עצמה , להרכין ראש בכניעה אלייך .
שתיהן כל כך אוהבות אותך ,את האדם,האהוב והחבר הנפלא שגורם לי לחוש אושר גדול, ואת האדון שמצליח לקחת אותי ברגישות ובבטחון כל פעם רחוק יותר,מעבר לפחד ,למקומות שהיו חיים שלמים רק בפנטזיות שלי .
לפני 19 שנים. 6 במרץ 2005 בשעה 12:32
