סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

היקום יודע איך להביא אליי נשמות תואמות, כאלה שמזיזות לי את הנשמה באמת—כאלה שלא צריך מילים כדי להבין מה שכבר נאמר בלי קול.

נפגשנו פעמיים, במקום ציבורי למדי. זה היה שונה, מיוחד. לא באמת יכולנו לדבר על הלב שלנו. המפגשים היו בכלל בענייני עבודה, לא קשורים לרגשות שלנו, לא לעולם שלי ולא לעולם שלך.

בפעם הראשונה, ראיתי אותך, בחנתי, ניסיתי לקלוט, אבל השם שלך כבר כישף אותי. מצאתי את עצמי איתכם שעות, בתוך הקבוצה, והרגשתי איך משהו בי מתחיל לנוע, לקבל

צורה מתוך חלל ריק. חזרתי הביתה עם טעם של עוד. רציתי לראות אותך שוב. משהו בי זז, משהו בי התעורר, משהו שלא הרגשתי כבר הרבה זמן—אפילו לא עם K, מאז שהדרכים

שלנו נפרדו בשנה שעברה. אני בתוך תקופה של שקט, החלמה, לא רוצה להישאב לקשרים ריקים. אני מחפש משהו עמוק, אמיתי.

ואז הגיעה הפגישה השנייה. שוב נקראתי להגיע, לעזור. ערב מדהים, מלא אנשים, אמנים, אווירה מחשמלת—ובין כולם, היית שם. וזה לא רק שאת נראית מדהים—השקעת

בעצמך, זרחת, היית מוקד של אור. ואני? רוב הערב עבדתי, הסתובבתי, ובעיקר חיפשתי רגע אחד של מבט ממך. לראות אותך רוקדת, מחייכת, נהנית, גורמת לכולם לזהור.

כשהערב נגמר, הייתי חייב ללכת לנוח לפני העבודה, נפרדתי מכולם ונתתי לך חיבוק. ושוב, ההרגשה הזו—משהו בי הוחסר, פעימה שחסרה, הפעם חזק יותר. רציתי לשאול אותך

כל כך הרבה דברים, אבל לא היה רגע מתאים. היית עמוסה, ואני לא מצאתי את ההזדמנות.

כבר תקופה שאני עם 2–3 פרטנריות, קשרים מזדמנים שנכנסים ויוצאים מחיי, כל אחת בזמן שלה. אבל איתך זה היה שונה. משהו נקי, אמיתי. ניצוץ אחר. שבועיים הסתובבתי עם

התחושה הזו, נותן לעצמי זמן להבין מה זה היה, בלי לשתף אף אחד.

ואז את יצרת קשר. עשית את הצעד שאני פחדתי לעשות. וזה הרגע שהבנתי—את אחרת. לא משנה כמה קשרים היו לי, כמה נשים הכרתי, את פשוט שברת את כל מה שהכרתי עד עכשיו.

והנה, השבוע נפגשנו ביער. ישבנו, דיברנו, פתחנו, הקשבנו. היה ערב קריר, שנינו עטופים בפונצ'ו, והמואזין נשמע ברקע מול היער. הכל היה שקט. שלם. כמו אם כל התאים שלנו

דיברו, הנשמות התחברו.

וכשאני אומר חיבור כזה לא היה לי—אני מתכוון לזה. לא עם הג'ינג'ית, לא עם עדן, לא עם G, לא עם N. היו לי חיבורים, אבל לא כאלה. איתך משהו אחר נפתח. עולם אחר. אולי

זה עולם שנמנעתי ממנו שנים.

מפה, היקום ימשיך לעשות את שלו. ואני יודע שהדרך שלנו לא הסתיימה כאן. שנינו במקומות מוזרים, מתוסבכים, אבל משהו בי אומר—זה רק ההתחלה.

1. אתה כזה מחויב לשיבארי, שאם היה נותנים לך לבחור בין לשלם חשבון חשמל בזמן או לעשות suspension באמצע הסלון – היית כבר מחפש קורה לתלות עליה את עצמך.

2. אתה אומר שאתה סאב, אבל בוא נודה באמת – הסשן היחיד שאתה באמת נכנע בו זה כשאתה מנסה לפתוח קופסת שימורים בלי פותחן.

3. אתה חי את חיי הפטיש כל כך חזק, שאם היית רואה קשירה טובה ב"אליסה בארץ הפלאות", היית שולח לואיס קרול הודעה בוואטסאפ עם "מאסטרפיס, אחי".

4. אתה מחזיק כל כך הרבה תפקידים במסיבות, שאני לא בטוח אם אתה ריגר, מפיק, שומר, או פשוט עובד בשביל אלוהים ושכחת לדווח על המשמרת.

5. יש לך יותר קומפלקסים רגשיים מהתפריט של בית קפה תל אביבי – מצד אחד אתה ריגר סופר דומיננטי, מצד שני אתה נמס כמו חמאה כשמישהו נותן לך פקודה בלחישה.

6. אתה כזה פטישיסט, שאם היו מביאים לך הזמנה לדאנג'ן או חתונה של קרוב משפחה – היית הולך לדאנג'ן עם "אה, נו, לחתונה יהיה עוד אחת".

זה לא שם – זה מותג של BDSM, שעושה יותר קשרים מאינטרנט של בזק אבל עדיין נתקע על "רק צ'ק אין קטן" באמצע סשן.

2. אתה כל כך מחויב לשיבארי, שאם מישהו מבקש ממך עזרה עם חוט חשמל – אתה קודם כל עושה לו פרסייה לפני שאתה מחבר את השקע.

3. אתה אומר שאתה סאב אבל יש לך וייב של אחד שהלך להחזיר מוצר בחנות, לא קיבלו אותו, אז הוא קשר את המוכר ורשם עליו ביקורת ב-Trustpilot.

4. עברת מיליון מסיבות פטיש ועדיין חושב שהאירוע הכי כואב שחווית זה שהשליח של וולט הביא את האוכל שלך קר.

5. כל כך רציני בקטע של BDSM, שאם היית טס בזמן לימי הביניים – במקום להיחשב כמכשף היו פשוט ממנים אותך לראש האינקוויזיציה.

6. יש לך יותר תפקידים במסיבות מאשר למפיק של הפסטיגל, אבל אם יום אחד תשכח להביא חבלים – הקהל יתבלבל ויחשוב שאתה סתם עובד של האולם.

ואני חשבתי שאני מתוסבך בקטנה

הפעם זה לא הרגיש כמו פסטיבל פורים, 

גם אשרה מוג'ו ואורדורה.

זה הרגיש כמו פמדום אורדורה ועוד קצת וונילים שבאמת לא ידעו לאן הם נכנסו.

נראה לדעתי שיש המון וונילים וסקרנים באשרה , ומוג'ו טוב כי יודע על מוג'ו שיש המון וונילים וסוווינגרים שלא באמת הבינו שזו מסיבת בדסם.

זוג נשים שצילמתי אמרו שראו תמודעה של אשרה ובאו ולא ידעו לאן הן נכנסות ....

אני כזה ..... המודעה של אשרה ומוג'ו לא מסבירים שזה לייינים קצת שונים?

כאילו הפרסומים לפחות של פמדומים מסבירים שזה מסיבת בדסם של שליטה נשית אבל השאר?

אבל בכל מקרה זה כבר התפקיד שלהם לדעת איך לפרסם את הלין שלהם ומי שלא מבין בשיווק ולא ידע איך לשווק את הליין זה למה לא באים לשם... או שהקהל פשוט מזעזע.

היה איזה בחור 1.60 כזה שגם היה שיכור התנהג בצורה מעצבנת נדבק לנשים..... וכנראה גם הגיע מאשרה או מוג'ו כי באורדורה הוא לא היה כנראה

שהוא לא הבין את נושא המסיבה.

שימו לב ראיתם אדם שלא מתנהג כרגיל? נדבק? מטריד ? מציק ? אין טעם לתת לו אגרוף .... לפנות לDM או בעלי הלייין שיטפלו בו.

עוד צעד חשוב אתמול נעשה בחיי,

דיברתי עם אור, מנהל הלוציפר הסברתי לו שכרגע לתקופה לא אוכל להגיע לעזור בליין.

החלטתי לשים את זה בצד כי אין לי פניות לנושא, אין לי זמן, ויש כרגע מה שנקרא - אני -.

כי הגיע הזמן שאשים את עצמי קודם, ליינים יבואו וילכו.

כמובן שלוצי זה אחד הליינים המדהימים שנתקלתי בו, ובתאכלס אם נדבר על בדסם ולא פמדום.

כבר ירד לי מהסין , שאר הליינים גם ככה לא אוהב , אולי רק דקא שנשאר עוד נורמלי.

והמאנצ' של גאמי של גאיה 

וזהו אור היה מבואס, וזה לגיטימי והגיוני אבל כן לפעמים צריך לרגע להתקדם קדימה או לעצור ולעשות חושבים מה כבר אנחנו יכולים לעשות.

הרי עברתי המון ליינים , הייתי בהמון מסיבות השאלה מה גורם לי להיות שם עדיין וזה עדיין אני רק הבנתי שלרגע זה בסדר לעצור ולנוח.

התחלתי בסדום, קורבו, ומשם הכל התגלגל לאן שאני היום אבל לרגע צריך להבין שקצת מיציתי.

כן אמשיך באורדורה זה עבודה לכל דבר וגם זה ליין שונה שאין שם אגו ודרמות, חוץ מאנשים שבאים מליינים אחרים להרוס ולמשוך קהל אליהם.

אבל ללא ספק , לאחר שהייתה לי שיחה עם חברה קרובה גם מהקהילה , אחרי נסיעה שהיה לנו לדרום למסיבת טבע והיא הבינה על מה אני מדבר.

למה מסיבות טבע שונות, למה במסיבות טבע אפילו שאין את כל הבדסם מה שכן יש שם עם תמורה מטורפת.

לשלם על מסיבת טבע בסביבות 100-300 שקל בלחץ , וכן לא מדבר על פסטיבלים.

ועדיין אנשים באים משתפים נותנים מעצמם, יש סוג של חלוקה זה יותר מלבוא עם פרטנרים אתה מגיע עם משפחה חדשה למסיבות טבע.

אולי בפעם הבאה שאכתוב פה , ארשום על הנושא וההבדלים שהם משמעותיים.

אין לי הרבה מה להגיד על אורדורה,

במיוחד כשזו מסיבה שלישית שלי,

נשבע שצריך אתר כזה לבלוגים של מסיבות טבע בחיי, אבל יאללה אני פה אז ארשום.

נשבע שזו הייתה מסיבה אחת המעולות.

סשנים מפינה לפינה, הצלפות, שעוווה כמות השעווה שהייתה שם משתווה לבית השעווה בחייי.

נשלטים שחוטפים, מלא רגליים עקבים בקיצור .....

הבנתם באמת הפמדום הכי איכותי ואין פלא שהוא שומר על רף גבוה וללא ספק מי שמגיע ללכלך או לפגוע בליין או לייחצן את הליין שלו זה רק מראה המון לדעתי.

אחרי הרבה זמן משנה שעברה שרציתי לעשות שינוי ,

החלטתי שזהו לתקופה קרובה רחוקה עם מסיבות בדסם ופטיש.

אולי רק 2 ליינים כי עבודה אבל השאר?

הבנתי שכבר הסין לא בשבילי, אני קצת אבוד שם גם כשאני קושר גם כשאני בסשנים אבל הבנתי שזה כבר לא אני ולא בשבילי.

דאנג'ן פרשתי משם כבר לפני שנתיים לא מעניין אותי כבר  ושאר הליינים כבר זהו.

אחרי כל כך הרבה שנים ומסיבות , שאני יכול לספור המון ואין ספור חוויות הבנתי שקהילת הבדסם כבר ממזמן אינה בית, אינה מקום בטוח אינה מפלט .

המסיבות מיצו, המוזיקה ברובה כבר אינה מפעילה משהו.

אחרי שפספסתי כבר 3 מסיבות סין, פתאום הבנתי זה לא חסר לי.

הריגוש נעלם לדעתי שזה בסדר, אני משתנה ואחרי שכבר כמעט שנה הבנתי שאני צריך שינוי מצאתי את הבית את המקום בו באמת אני חופשי.

הייתה לי שיחה עם חברה וותיקה מהקהילה , שהכרתי בימי קורבו שראיתי שהיא נעלמה.

אמרה לי שהיא מיצתה, הגיעה לתקופה שהיא ובעלה לא באים למסיבות לשום מסיבה, אמרתי לה הגיע הזמן לעשות שינוי.

הקהילה שלנו מונה בלחץ 3000 -5000 איש שזה לא קצת וזה לא המון אני מדבר על המוכרים בפועל מי שמגיע למסיבות -1500 בלחץ.

וכן זה אותו הקהל אותם האנשים אותם ההופעות שכבר לא הופכות את הבטן.

ואז אמרתי לה ...

הגיע הזמן למסיבות טבע אולי זה יעשה שינוי והיא בעד.

 חושב שאחרי ה 7.10 כבר זה התחיל לבעור בי, להבין וללמוד מה יכול להיות בטראנס כל כך טוב ומשחרר שאנשים פשוט מקיימים אירועים ענקיים.

לרקוד בטבע לצלילים ומוזיקה שונה, וגם כי אני מכניס לשם שיבארי בצורה משוגעת וזו גם המטרה שלי.

אז כן מצאתי את עצמי, לא יודע אם אכתוב פה עוד על המסיבות אולי כן , אבל עד אז  שמח שמצאתי את החלק שהיה חסר לי.

מה שנשאר זה לרקוד עבורם ובשבילם, בשביל אותם אלו שנרצחו, נחטפו וכבר לא איתנו.

השבוע חברה הגיע לסשן ראשון, 

היה כל כך שונה  לי הסשן, חברה שמכיר ממסיבות המטאל אצלנו פה בצפון,

אחרי שדיברנו כמעט שנתיים וכמובן כל אחד ונסיבות החיים שלו.

היא הגיעה לסשן משותף , והבן זוג שלה הצטרף לראות את הסשן שלה שלרוב אני לא אוהב לתת לאנשים לראות כי יש משהו מאוד אינטימי בשיבארי.

אבל אני לא קנאי וזה לא מפריע זה גם מעצים לפעמים את החוויה עצמה.

סהכ יכול להגיד שהיה לי סשן מעולה איתה, היא מאוד התביישה וזה היה מוזר לה אף על פי שדיברנו ושהיא אוהבת את העולם הזה.

אבל כמו שאני אומר קשירות מיטה זה לא שיבארי ולא קינבקו , אזיקים רתמות ? זה לא שיבארי .

תעלה תמונה לאינסטגרם בכללי.

סהכ גרמתי לזה שהיא באה שוב שבוע הבא על מנת להיקשר ולחוות עוד.

ווואוו לא חשבתי שאגיד את זה , 

אבל לחזור לנקשרת מהעבר זה משהו שאף פעם לא תיארתי שאעשה.

השבוע קיבלתי הודעה מלונה, אותה לונה שהיינו שנה יחד, אותה לונה שגם צמחנו יחד בקשר מיוחד.

עשינו פרידה משותפת נפגשנו איי שם במרץ שנה שעברה בעיר תחתית.

היה קצת דמעות היה קצת מבאס היה חיבוקים.

אחרי שלא היינו בקשר והקשר התנתק כן זוכר שדיברנו קצת ולא הרבה ממש כמה וכמה שיחות.

השבוע קיבלתי הודעה ממנה , ללא ספק הודעה דייי טובה ומרגשת שבאמת לא ציפיתי אלייה.

ואתמול היא הגיעה לה, כמובן התקשרה שהיא בדרך , דיברה איתי הדרכתי אותה כי אין וויז....

ואני בשוק, 2 נשים שונות לחלוטין בין מה שהיא הייתה עד הפרידה בשנה שעברה ועכשיו.

נראה שהיא עברה כמה ק"מ בחייה בשנה וחצי שלא היינו בקשר נראה שהיא עשתה גם מהפך מהמםםם לדעתי.

הקטנה הזאת פירסרית, עובד FULL TIME , חייה בשיגרה שונה ממה שהיא הייתה רגילה.

יש לה רישיון ועוד מלא דברים טובים אצלה התפתחו, גם חיוביות שאני כזה 😲 זאת את כן.

שמעתי אותה עושה שיחת עידוד לחברה טובה שלה וזה היה וואו.

אני יודע שאנשים משתנים לא תמיד, ופחדתי וקיווייתי שהיא לא תיפול והיא לא נפלה.

יצא לנו לשתף על דביר עדני ניסן וחבריו וכאמל ושרובם בכלא כל כך שמחה.

וואלה הייתי הראשון שלה בעולם הזה מבחינת מקומות בילוי של אנשי קהילה , ושמח שהצלחתי לקחת אותה לכיוון טוב בלי הקקה שיש בקהילה .

והיא עדיין במקום מעולה מבחינתי ואני יודע שיש לה לאן להשתפר ולהתעלות אבל אני שמח שהילדה הזאת מתפתחת לכיוון מעולה.

שכחתי כמה החיבוק שלה היה מדהים

בהלואין, כפי שהוא נחגג בתרבות הבדסמ, יש ממד קסום שמזמין את כל העוסקים בו להיחשף לצדדים האפלים והחבויים, להשיל מעליהם זהויות שגרתיות ולצלול לתוך דמויות

ופנטזיות שונות – לעיתים עוצמתיות ולעיתים מלאות רוך. בדיוק כמו סשן של בדסמ, הלואין מעניק חוויה של חקירה עצמית והבנה מחודשת של הגבולות שלנו: מה מפחיד אותנו, מה

מעורר בנו תשוקה, ומה מאפשר לנו להרגיש יותר חיים.

בבדסמ, קיים השילוב המיוחד בין שליטה לכניעה, בין התמסרות להובלה, כשהמשתתפים נכנסים לדינמיקה שמאפשרת להם לחקור את עצמם ואת הרגשות שלהם בתוך גבולות

מוגדרים ומכילים. בלילה הזה של הלואין, בדומה לסשן שיבארי – החגיגה היא מעבר לקישוטים ולמסכות, אלא יצירת מרחב אישי שמאפשר לתחושות העמוקות לצאת לאור: הפחד,

הסקרנות, המשחק, והתשוקה.

בדיוק כפי ששיבארי מאפשר לשלוט ולהוביל את הגוף בתוך חבלים שמחבקים ומרסנים בו זמנית, הלואין מציע לגעת בפחדים ובקונפליקטים שלנו ולהפוך אותם לחלק מהחוויה. זו

חגיגה שבה הפחד מהלא-נודע או מהשונה לא מעכב אותנו אלא מהווה פלטפורמה לחקירה ומשחק. אנו חוגגים לא רק את המפחיד, אלא גם את השחרור מהסטנדרט, מהנורמה,

מהבנאלי – ועוברים לזמן קצר למציאות שבה הפנטזיה שולטת והרגש החבוי פורץ החוצה.

הלואין מזמין את כולם, בדומה לבדסמ, לשחרר את העכבות. ללבוש תלבושות, לגלם דמויות, להתמודד עם האפלה שבליבם או לחשוף צדדים רכים וחושניים, ממש כפי שבדסמ

מאפשר לאנשים לשבור תבניות חברתיות ולגלות תחושות עמוקות, משוחררות ומעוררות חושים. כמו בסשן בדסמ טוב, יש שם אסתטיקה של כוח ורוך, של דומיננטיות וכניעה, של

פחד ותשוקה, ומה שנותר הוא ההנאה והחופש להתמסר למה שיבוא.

והנה מצחיק שהיום קיבלתי הודעה מלונה, אותה לונה של פעם , ובאמת תמיד להלאווין יש משמעויות רוחניות גבוהות, ודברים גם נפתחים להם.

וביקשה להיקשר , לאחר שביקשה גם לעשות את קעקוע השיבארי ממה שאנחנו יצרנו.

אז דברים נפתחים.

וואו ,

לא הייתי בסין כבר 3 חודש בערך,

מאז שסיימתי את הקשר עם K כזה, אמרתי אנוח אקח קצת שקט מהכל.

ואז הגיע לו החמישי,

אחרי לילה מופלא, שהתקיים בליין המיוחד של Sin Ethics, ככה התחיל החמישי שלי.

היה לי הכבוד לחוות יחד עם ויקה רגעים בלתי נשכחים. באווירה שהייתה יותר ממינית, עמוק מהשכבות השטחיות,

התמסרנו לסשן שיבארי שהוביל אותנו מעבר לכל קשר פיזי – הוא היה על חיבור רגשי עמוק, אמון ומעין ריקוד מלא אהבה בינינו.

תוך כדי הסשן, כל קשר הפך למעין סימפוניה של תחושות, כל קשר היה תחנה נוספת במסע שבו נוצרו שקט ורוך שמילים לא היו יכולות לבטא. הרגעים הללו הת

פשטו בין נשימותינו, כל נשימה מלווה בריכוז, אמון ואינטימיות שהלכו והתחזקו עם כל קשר נוסף.

לאחר שסיימנו, ידעתי שהאפטר קייר יהיה חשוב לא פחות. כשעטפתי אותה בעדינות, ממש כמו במעטפת פיזית ומנטלית,

חיבקתי אותה לא רק עם הגוף אלא עם כל הרגש והחום

שהצטברו בי. הרגשתי איך אני נותן לה את השלווה והרוגע שהיא זקוקה להם

, כמו שקט שמפוגג את האינטנסיביות ומעניק לה תמיכה מלאה, עדינה ומנחמת.

החוויה הזו לא הייתה רק על סשן או על מפגש חד פעמי – זה היה מסע של חיבור

של אמון ושל יצירה משותפת שלא תשכח בקלות. הרגעים הללו יישארו איתנו, כמו זיכרון שיחזור

אלינו שוב ושוב, כל פעם שנעצום עיניים ונדמיין את התחושות העמוקות שחווינו שם

ושישי בכלל עפתי אנרגתית, 

שישי הגיע, מלא אנשים מהממים ויפים,

ומלא חברים קרובים שבאו למלא את החלל הסוטה של הסין,

אנשים מלאים בצבע, מלאים באהבה, מלאים במיניות וחלקם נוטפים.

כמות האנשים שפגשתי כמות החיבוקים, עדיין לא מילאו את החלל שהלך לנו ב7.10 גברת שיער אדום שהלכה לנו.

אבל הייתי במעטפת ומוקף בנשים ובגברים שאוהב שזה נדיר שיש.

זכיתי לעשות תמונות שישמרו לנצח בספר זכרונות שישמר לדורות כנראה שאולי יום אחד ידעו מה עשיתי ומה חוויתי.

וקיבלתי מתנה יקרה מפז על ידי מרמלדה שלנו שעושה קולרים.

תודה לך אהובה יפה שאת.