סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

ווואוו לא חשבתי שאגיד את זה , 

אבל לחזור לנקשרת מהעבר זה משהו שאף פעם לא תיארתי שאעשה.

השבוע קיבלתי הודעה מלונה, אותה לונה שהיינו שנה יחד, אותה לונה שגם צמחנו יחד בקשר מיוחד.

עשינו פרידה משותפת נפגשנו איי שם במרץ שנה שעברה בעיר תחתית.

היה קצת דמעות היה קצת מבאס היה חיבוקים.

אחרי שלא היינו בקשר והקשר התנתק כן זוכר שדיברנו קצת ולא הרבה ממש כמה וכמה שיחות.

השבוע קיבלתי הודעה ממנה , ללא ספק הודעה דייי טובה ומרגשת שבאמת לא ציפיתי אלייה.

ואתמול היא הגיעה לה, כמובן התקשרה שהיא בדרך , דיברה איתי הדרכתי אותה כי אין וויז....

ואני בשוק, 2 נשים שונות לחלוטין בין מה שהיא הייתה עד הפרידה בשנה שעברה ועכשיו.

נראה שהיא עברה כמה ק"מ בחייה בשנה וחצי שלא היינו בקשר נראה שהיא עשתה גם מהפך מהמםםם לדעתי.

הקטנה הזאת פירסרית, עובד FULL TIME , חייה בשיגרה שונה ממה שהיא הייתה רגילה.

יש לה רישיון ועוד מלא דברים טובים אצלה התפתחו, גם חיוביות שאני כזה 😲 זאת את כן.

שמעתי אותה עושה שיחת עידוד לחברה טובה שלה וזה היה וואו.

אני יודע שאנשים משתנים לא תמיד, ופחדתי וקיווייתי שהיא לא תיפול והיא לא נפלה.

יצא לנו לשתף על דביר עדני ניסן וחבריו וכאמל ושרובם בכלא כל כך שמחה.

וואלה הייתי הראשון שלה בעולם הזה מבחינת מקומות בילוי של אנשי קהילה , ושמח שהצלחתי לקחת אותה לכיוון טוב בלי הקקה שיש בקהילה .

והיא עדיין במקום מעולה מבחינתי ואני יודע שיש לה לאן להשתפר ולהתעלות אבל אני שמח שהילדה הזאת מתפתחת לכיוון מעולה.

שכחתי כמה החיבוק שלה היה מדהים

בהלואין, כפי שהוא נחגג בתרבות הבדסמ, יש ממד קסום שמזמין את כל העוסקים בו להיחשף לצדדים האפלים והחבויים, להשיל מעליהם זהויות שגרתיות ולצלול לתוך דמויות

ופנטזיות שונות – לעיתים עוצמתיות ולעיתים מלאות רוך. בדיוק כמו סשן של בדסמ, הלואין מעניק חוויה של חקירה עצמית והבנה מחודשת של הגבולות שלנו: מה מפחיד אותנו, מה

מעורר בנו תשוקה, ומה מאפשר לנו להרגיש יותר חיים.

בבדסמ, קיים השילוב המיוחד בין שליטה לכניעה, בין התמסרות להובלה, כשהמשתתפים נכנסים לדינמיקה שמאפשרת להם לחקור את עצמם ואת הרגשות שלהם בתוך גבולות

מוגדרים ומכילים. בלילה הזה של הלואין, בדומה לסשן שיבארי – החגיגה היא מעבר לקישוטים ולמסכות, אלא יצירת מרחב אישי שמאפשר לתחושות העמוקות לצאת לאור: הפחד,

הסקרנות, המשחק, והתשוקה.

בדיוק כפי ששיבארי מאפשר לשלוט ולהוביל את הגוף בתוך חבלים שמחבקים ומרסנים בו זמנית, הלואין מציע לגעת בפחדים ובקונפליקטים שלנו ולהפוך אותם לחלק מהחוויה. זו

חגיגה שבה הפחד מהלא-נודע או מהשונה לא מעכב אותנו אלא מהווה פלטפורמה לחקירה ומשחק. אנו חוגגים לא רק את המפחיד, אלא גם את השחרור מהסטנדרט, מהנורמה,

מהבנאלי – ועוברים לזמן קצר למציאות שבה הפנטזיה שולטת והרגש החבוי פורץ החוצה.

הלואין מזמין את כולם, בדומה לבדסמ, לשחרר את העכבות. ללבוש תלבושות, לגלם דמויות, להתמודד עם האפלה שבליבם או לחשוף צדדים רכים וחושניים, ממש כפי שבדסמ

מאפשר לאנשים לשבור תבניות חברתיות ולגלות תחושות עמוקות, משוחררות ומעוררות חושים. כמו בסשן בדסמ טוב, יש שם אסתטיקה של כוח ורוך, של דומיננטיות וכניעה, של

פחד ותשוקה, ומה שנותר הוא ההנאה והחופש להתמסר למה שיבוא.

והנה מצחיק שהיום קיבלתי הודעה מלונה, אותה לונה של פעם , ובאמת תמיד להלאווין יש משמעויות רוחניות גבוהות, ודברים גם נפתחים להם.

וביקשה להיקשר , לאחר שביקשה גם לעשות את קעקוע השיבארי ממה שאנחנו יצרנו.

אז דברים נפתחים.

וואו ,

לא הייתי בסין כבר 3 חודש בערך,

מאז שסיימתי את הקשר עם K כזה, אמרתי אנוח אקח קצת שקט מהכל.

ואז הגיע לו החמישי,

אחרי לילה מופלא, שהתקיים בליין המיוחד של Sin Ethics, ככה התחיל החמישי שלי.

היה לי הכבוד לחוות יחד עם ויקה רגעים בלתי נשכחים. באווירה שהייתה יותר ממינית, עמוק מהשכבות השטחיות,

התמסרנו לסשן שיבארי שהוביל אותנו מעבר לכל קשר פיזי – הוא היה על חיבור רגשי עמוק, אמון ומעין ריקוד מלא אהבה בינינו.

תוך כדי הסשן, כל קשר הפך למעין סימפוניה של תחושות, כל קשר היה תחנה נוספת במסע שבו נוצרו שקט ורוך שמילים לא היו יכולות לבטא. הרגעים הללו הת

פשטו בין נשימותינו, כל נשימה מלווה בריכוז, אמון ואינטימיות שהלכו והתחזקו עם כל קשר נוסף.

לאחר שסיימנו, ידעתי שהאפטר קייר יהיה חשוב לא פחות. כשעטפתי אותה בעדינות, ממש כמו במעטפת פיזית ומנטלית,

חיבקתי אותה לא רק עם הגוף אלא עם כל הרגש והחום

שהצטברו בי. הרגשתי איך אני נותן לה את השלווה והרוגע שהיא זקוקה להם

, כמו שקט שמפוגג את האינטנסיביות ומעניק לה תמיכה מלאה, עדינה ומנחמת.

החוויה הזו לא הייתה רק על סשן או על מפגש חד פעמי – זה היה מסע של חיבור

של אמון ושל יצירה משותפת שלא תשכח בקלות. הרגעים הללו יישארו איתנו, כמו זיכרון שיחזור

אלינו שוב ושוב, כל פעם שנעצום עיניים ונדמיין את התחושות העמוקות שחווינו שם

ושישי בכלל עפתי אנרגתית, 

שישי הגיע, מלא אנשים מהממים ויפים,

ומלא חברים קרובים שבאו למלא את החלל הסוטה של הסין,

אנשים מלאים בצבע, מלאים באהבה, מלאים במיניות וחלקם נוטפים.

כמות האנשים שפגשתי כמות החיבוקים, עדיין לא מילאו את החלל שהלך לנו ב7.10 גברת שיער אדום שהלכה לנו.

אבל הייתי במעטפת ומוקף בנשים ובגברים שאוהב שזה נדיר שיש.

זכיתי לעשות תמונות שישמרו לנצח בספר זכרונות שישמר לדורות כנראה שאולי יום אחד ידעו מה עשיתי ומה חוויתי.

וקיבלתי מתנה יקרה מפז על ידי מרמלדה שלנו שעושה קולרים.

תודה לך אהובה יפה שאת.

קיבלתי שלשום הודעה,

מחברה של כמה שנים כמובן שנקשרה אצלי, אותה אחת שנסעתי בשבילה לדרום כשנתפסתי נוהג ללא ביטוח וטסט....

היא סיימה זוגיות שלא עשתה לה טוב בשנתיים האחרונות, זה למה התראינו פעם באף פעם.

אשכרה גם הודעה גם טלפון, בתור אחד שרגיל להתקשר לאחרים אני מקבל את זה הפוך.

וקבענו לנו להיום, לקשור במקום שבו רק המתים מדברים.

נראה לי אחרי שנתיים שלא נקשרה אנחנו בונים קשר שיבארי מחדש , כמה חיכיתי לזה במיוחד איך שהוא איתה כי באמת אנחנו חברים טובים הקשר הכל יחד.

אני מחכה לזה כל כך לראות איך זה יעבוד שוב.

בכל מקרה אחרי כמעט חודש לקשור אני מקווה שילך כמו שאני יודע שיהיה

אירית,

שוב חלמתי עלייך,

חלום מוזר עם אנשי הקהילה , התעוררתי מהחלום הזה בלילה.

התעוררתי בבכי עלייך גברת, וזה היה כל כך אמיתי.

כולם היו בבריכה אנשי קהילה, וכנראה שלא יודע מה אבל היה שם פסל שלך.

וכולם היו מסביבו, כולם רקדו שתו חלק בכו וכולם כולם חלקו לך כבוד .

לצערי לא היו את הפנים שלך , אבל זאת היית את ללא ספק.

וכולם אמרו את השם שלך וזה היה מדהים, זוכר שקמתי בוכה לזה והיתי בין המודע ללא מודע.

הייתי בין החלום למציאות ולא הבנתי איפה אני כי הכל היה מציאותי, תקופה אחרונה הכל מציאותי אני יודע ששום דבר בחלומות שלי זה אפילו לא חלום.

שוב השארת לי סימן, סימן חמישי שזה המון.

בחייי עם כל מה שעברתי השנה הזאת רק 2 מתים באו לבקר אותי, אפילו דוד שלי שנפטר עוד לא הגיע.

היום הייתה כתבה שהפלישה לארץ הייתה אמורה להיות מתוכננת עוד שנה, עוד שנה מעכשיו כמה זה יכל לשנות הכל.

יכול להיות שהרבה יותר יכלו ללכת הפלישה הייתה אמורה לבוא מהצפון והדרום.

אני יודע שאולי הרבה היו מתים כי הממשלה שלנו כושלת, אבל הייתי מעדיף את זה מאשר לאבד עכשיו אותך ואת שאר האנשים מהנובה והחיילים והחטופים.

ויכול להיות שגם היינו בולמים את זה.

אירית שאת , אני ממש מתגעגע אלייך.

תודה שאת לא שוכחת, תודה שאת מבקרת כל פעם.

שנה הבאה מקווה שאוכל להנציחך כמו שרציתי.

שבוע מוזר, 

מלא אזעקות, 

מלא בלאגן, מלא התראות כל בוקר בצפון נהיה לנו שיגרת בוקר כזאת מוזרה, שעון מעורר כזה על הראש.

והנה 7.10 הגיע לו.

ה7.10 נראה לי מסמל עבורי יותר דברים מאשר כל שאר התאריכים בחיי, עם כל מה שעברתי ועובד.

7.10 ישאר לנצח הדבר הכי קשוח ורע וגם הדבר הטוב בחייי.

כבר שנה וחצי שאת לא פה, כשהחלטת לקחת הפסקה נעלמת מהכל.

ולא דיברנו תקופה, ופתאום הנובה הגיעה לה, כשאני הייתי במרכז במסיבת טבע אחרת, את היית בנובה.

באותה שבת קמתי בשעה 7 7 וחצי להתראות הודעות שיש בלאגן , יירוטים אף אחד לא ידע.

ואז בהמשך הנסיעה לצפון שוב, ממשיך להיות בטלפון מלא הודעות, ושיט שלא ידעתי מה קורה.

בערב ראיתי את הסירטון והתמונה של שני לוק זל, כשראיתי אותה שרוייה על הטנדר ידעתי שהיא לא פה, הרגשתי והלב שלי נפל.

ואז ההודעה על העלמותך , והבנתי שמשהו פה לא טוב, ולאט לאט הודעות על לוויות מתחילות להגיע עד שגם שלך הגיעה .

ולא יכולתי לבוא המשפחה ביקשה לא להגיע...

והנה 7.10 והכל נהיה דומם ושקט, החור הזה שנמצא.

החור הזה ששינה את חיי, שאני מנסה להבין שהתנגדתי למסיבות טבע בחירוף נפש שידעתי מה הולך במסיבות וידעתי שזה לא שלי.

והיום אני יכול להגיד שזה יותר שלי ממה שחשבתי , שיש שם אהבה וקבלה והכלה יותר ממה שחשבתי. יותר ממה שהולך בקהילה הקטנה שלנו שמונה אולי 4000 איש .

ולהיות במקום אחר שששקט יותר, שאנשים רוקדים, אנשים חופשיים, זה האור שהייתי צריך לראות.

חזרתי קצת יותר לקשור,

יצאתי ליער שבוע שעבר , אחרי הרבה זמן שבאמת לקחתי את עצמי בסהכ למקום שכן עושה לי טוב.

וככה יצא לי לקשור 3 נשים שונות שם, ככה יש את השקט , את המוזיקה , את הטבע והצרצרים.

בין לבין גם שיגורים , מה שקרה בסשן האחרון.

הגעתי לקחת אותה מהרכבת, באה לבקר בארץ מברלין וישר הצלחנו גם לקבוע...

הגענו ליער התמקמנו , זה היה שני שעבר אותו יום היה לנו מלא הפגזות אבל אמרנו יאללה, מה יקרה.

ישבה , באתי לשים לה חבל , ואז בומים ענקיים.

עזבנו את החבלים לאיזה 3 דקות אמרנו נמתין, המתנו דיברנו בדקנו שהיא לא בחרדה היא אמנם כבר לא רגילה לזה אבל אצלי הייתי בצ'יל.

המשכנו לקשור ולקשור , ועוד חבל ועוד חבל וכבר לקחתי תזמן מבחינת התלייה כי היה כיף להרגיש אותה, להריח, לכרבל.

היא רגילה שהכל תוך שניות אבל הפעם ללא ספק לקחתי תזמן , והרמתי אותה לאוויר ולקח לי יותר זמן מבדרך כלל.

המשכנו לנו והיא נהנית וסובלת , לאחר כ 20 דקות הורדנו, והמשכנו לעוד סשן תליה הפעם BACKBEND הפוך מהמותניים ושוב נהנתה לה.

היה לנו כיף, בזמן התליות המשיכו הפגזות זה היה יום קשוח ממש לבנון החליטו לשגר כמויות.

ואני מקבל הודעות ושיחות, עניתי למה שיהה צריך ונשארתי איתה עד שהבנו שזהו כי חושך.

וחזרנו עם תחושה של עוד , עד הפעם הבאה שהיא תחזור לארץ.

בינתיים דיברתי עם ההולנדית שקשרתי , אנחנו נקבע לנו לחודש הקרוב כמה סשנים.

יומיים שחולה, 

אחרי המסיבת טבע יש שקיעה מוזרה כזאת על הגוף, הבטן התהפכה, הראש כאב החום עלה.

הקריסה הזאת הייתה צריכה להגיע, ידעתי שזה גם יגיע אבל אחרי כל מה שעובר הגיוני.

והנה הצלחתי לקשור השבוע כמובן שיהיו תמונות באינסטגרם , אבל ירח מלא כן כן ירח מלא עזר לי אפילו שחולה.

והכל השתחרר גם הפרטנרית ההיא פתאום זהו, הכל נהיה שקט בבטן לאט לאט, הראש משתחרר מהכל.

והכל נהיה קליל יותר טוב יותר אין לי מועקות, אני לא הולך על שום חבל דק ואני לא נמצא במקום של לרצות.

פרטנרית וחברה קרובה החליטה לעזוב דירה שלה , עם החברה הכי טובה של מהיסודי ופתאום כמו שהיא אמרה היא לא צריכה לרצות אף אחד ורוצה להתקדם.

ועדיין כל זה בלי לפרק את החברות רק את שותפות הדירה כי שתיהן רוצות להתקדם בלי לפרק את הקשר.

ותאמת זכיתי בשתיהן חברות מדהימות, שאפשר ללמוד המון מהן ועליהן.

וצריכים להסתכל על באמת מה שיש כי באמת בפועל גם תקופה אחרונה לא היה חסר כלום כמו שאמרתי הכל היה רק לרגע שינוי ותזוזה מהמסלול האמיתי.

כל פרידה היא דרך חדשה,

כל פרידה מסמלת על התחלה חדשה.

כשידעתי שאני צריך להיפרד וכשניסיתי הצד השני הסביר שלא כי הצד השני יכול לעמוד ב2 מערכות יחסים.

אבל כשאני יודע ומרגיש ושם לב להתנהלות מסויימת רואה שזה לא יכול לעבוד.

לי יש אינטואיציות לגבי דברים ולגבי היקום שאני רואה קדימה, אני יכול לראות עתיד מסויים כשזה נוגע לגבי והסביבה.

פיתחתי יכולת לעבוד עם האנרגיה הזאת, ולהרגיש מתי זה נכון ומתי זה לא נכון.

וככה אני כבר יודע מראש מתי להיכנס מתי לצאת או לא להיכנס בכלל, לפעמים זה על גבול הדיוק של השניה מתי דברים יקרו.

מצד אחד קצת מוזר מצד שני, הכל נפתח יותר טוב הכל קיבל זווית חדשה שהיא יותר טובה מאיפה שהייתי לפני כמה חודשים.

אנחנו בצורה מתמדת נפתחים לדברים ואנשים חדשים, ואנחנו צריכים להבין שמה שלא קבוע הוא זמני לחלוטין.

אחרי המסיבת טבע בחמישי הכל השתנה ונפתח , הבנתי המון (לא עשיתי סמים)...

הגעתי לתובנות שהייתי צריך להקשיב להם לפני אבל אחרי המסיבה הכל השתנה, חשבתי שמסיבות הבדסם הם הטופ.

והנה מגיעים לשלב אחר, שהדרס קוד רק יפה יותר, שהאנשים משוחררים אחרת, שיש קהל רחבה ואנשים שרוקדים כמה טוב לחוות את זה על הבשר בצורה נקיה.

כל מפגש איתה,

זו חוויה קוסמית בפניי עצמה,

יש מצבים שאני לא רואה אותה שבועיים , ופתאום כל פעם ירח מלא אנחנו נפגשים , יש לנו כבר ימים כל כך סימבולים וטובים.

אתמול פגשתי אותה שוב , אחרי ששבוע שעבר לא יכלה להיפגש לא  הרגישה טוב וזה לגיטימי ובסדר.

והיינו יחד רוב הזמן , ואז היינו בצילומים של לוציפר הפרפרים איתה, הכל איתה עף באוויר.

אני מרגיש שהשדים שלי והשדים שלה מסתדרים כל כך טוב ביחד שאנחנו מוצאים מקום כל כך מדהים יחד בלב שלנו.

ואתמול הרגשתי יותר עצמה מדהימה.

היום היה לי שיחה עם גברת קריית שמונה, שלשתיהן יש את אותו השם.

ככה שזה מצחיק , אני ממש משתדל שלא יהיו לי את אותן השמות בפרטנריות שלי במיוחד כשזה רגשי.

אבל טוב לכולנו יש חריגות מסויימות.

ושיתפתי את K מקש שלי , על הכל כי לא הבינה שהחלפתי אותה אבל הסברתי לה מה קורה ומה הקשר שלי אלייה.

וכמובן שגם ל K של ק"ש בזוגיות.

והנה אני וכל הקבוצה הזאת שבנינו לנו כולנו באיזה שהיא מערכת יחסים .

והנה אנחנו הולכים להיפגש המון יחד.

תודה לך שאת בחייי