סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

אני נעמדת במרכז המשטח
האם שומעים את ליבי פועם חזק?
עורי סומר ולא מקור.
אני מתרגשת...
אין זו הפעם הראשונה שאני נקשרת,
אבל הפעם משהו מיוחד עומד לקרות,
אולי. כל היום עבר בסימן שאלה ...
אולי הוא ירצה, ואולי הוא יבוא,
ואולי ישתתף, ואולי יהיה לו כיף.
זוהר מתחיל לקשור לי רתמת חזה מהממת,
ואני כתמיד מחוייכת במעמד הזה.
החבלים מחבקים אותי, ואני מביטה בפני הפוקר
של אדוני כשהוא יושב וצופה...
רגל אחת באוויר פוערת פיסוק.
את מוכנה לעוף? זוהר שואל
ואני מתרוממת ואיתי מתרוממים כל שוכני החדר.
עוצמת עיניים ומתחילה לעוף בשמיים,
לרחף ולאבד שליטה,
להתכנס בעצמי בלי מטרה,
להיות. שם. כמה חיכיתי לנשימה הזו.
נרות נדלקים ושעווה נשפכת לאט ומקשטת את עורי בנקודות אדומות.
אדוני קם ומבקש את הנר מזוהר,
השער לסשן משותף נפתח, קצת שונה,
ושנוי במחלוקת- כמו שאנחנו אוהבים.
הוא יודע ומכיר אותי, ואני מרגישה הכי בטוחה
לעוף הכי גבוה שאפשר.
הוא לוקח את הברנר ומתחיל להמיס עליי
מפלים של שעווה לוהטת,
אני כל כך נהנית
ואני צועקת
גונחת
מתפתלת.
אטבים מצטרפים לחגיגה,
צובטים את עורי, את התחתון, הפטמות..
ספנק ונשיכה. נידנוד. ומשיכה.
ככה אני שם.
בין שניהם.
תלויה.
קשורה.
וכל כך חופשיה.
לקח לי בערך שעה לרדת
ועד הפעם הבאה.
מרחפת.