סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

אחרי שבועיים שלא יצא  להיפגש, שבועיים שלה היה קשה וגם כי אנחנו בני אדם והכל.

היא באה בספונטניות מהמרכז ורצתה להיקשר, וספונטניות לפעמים עובד ולפעמים לא לצערי, אבל עבודה.

אז זרמתי איתה.

היא ביקשה להקל עלייה, היא לא רצתה משהו קשוח, רצתה חיבוק רצתה קשירה שעוטפת אותה.

יודעים כשאני קושר אני שונא FACEUP זה קשוח לצד השני בצורה מאתגרת, זה לא נוח, הצוואר, אפילו אני סובל כשאני נקשר ככה.

היא נהנתה לה, ואני שמח שזה אפשרי עבורנו, מה שכן תמיד יש איתה תקשורת פתוחה, וזה חשוב מאוד בתור 2 אנשים בתוך מערכת כזאת שהיא גם מורכבת.

ישבנו דיברנו עוד קצת, לקחתי אותה הביתה, יצא לנו לשתף בנינו מה הולך ואיך מתקדמים - תקשורת פתוחה בלי דרמות, בלי כאבי ראש.

היא מלמדת אותי המון על נושא BODY POZITIVE, להביט אחרת על עצמנו בתור בני אדם וזה מדהים - שבגיל שלה היא יודעת דברים שאחרים אין להם תפיסה כזאת.

מה שחשוב שהיא יודעת מה שהיאאא רוצה, כנל לגבינו, האם זה כל כך מסובך? האם כל כך קשה לדעת מה רוצים? בלי מסיכות? בלי מניירות? בלי כל המקום של אכלו לי שתו לי.

היא משתפת אותי בהמון דברים, אאין לנו תקשורת גבוהה בווצאפ שזה לא נורא אבל כשנפגשים זה מדהים.

זה סשן 9 שלה, לא עשיתי לה דברים מטורפים אאבל בונים לאט, בונים בדרך בטוחה וטובה עבורנו.