אמרתי שהיום אחלוק את הרגשות לגביה, אולי באמת לשתף מה קורה מאז הסשן שזה חשוב.
אני עדיין מרגיש בדבר שנקרא דום ספייס, משהו שלא חוויתי המון זמן , זה תחושה שבאמת הכל רגוע שלוו , שקט פנימי.
כאילו ששום דבר לא באמת יכול עלי, וזה תחושה טובה כאשר נמצאים במקום טוב גם נפשית ופיזית.
פתאום גם להגיע למקום יציב בחיים אחרי כל הטלטלות זה תקופה שונה ומדהימה, ואמרתי לעצמי למה לא לחלוק.
זוכר שהדבר הראשון שהרגשתי כשראיתי אותה זה התרגשות ענקית , חיכיתי לזה המון המון המון המון זמן - חיכיתי לה המון המון זמן.
הדבר השני שחויתי זה רוגע, ישבנו לנו דיברנו , צחקנו, שיתפנו דברים - הרגשתי שקט וביטחון - וזה מצחיק אתה ליד אדם שאוהב.
אז מה כל כך נורא בזה בתחושות האלה ? זה לא נורא אבל זה מגיע ממקום עמוק מאוד.
דבר שלישי שהרגשתי ביטחון עצמי - לא תמיד אני מלא בביטחון עצמי, יש פעמים שזה למטה בתחתית, כי אני לא מרגיש בטוב , לא מרגיש שלם
לא מרגיש זוהר הדמות שאני מי שאני מראה לעולם - יש פעמים שאני מרגיש קטן ולרגע לא אני וזה גם קורה.
אבל איתה הרגשתי פרץ משוגע של ביטחון עצמי, כשהיא סומכת עליי בשביל סשן ראשון שלה אני והיא.
דבר רביעי-מרגיש את האחריות עליי, המקום של לבצע סשן בצורה אחרת, שהיא שיבארי - עם בדסם שזה לרוב לא קורה וכמובן עוד דברים.
במהלך הסשן קראה לי אדון שלי, אישית אני לא עם הגדרות - אבל זה זרם והרגיש אחרת - דיברנו ביטחון עצמי.
במהלך הסשן היה הרבה נגיעות, הרבה ליטופים, היה הכל מהכל ממה שרציתי והיה לי מדהים איתה, זה מקום שצריך להוקיר ולהעריך.
ועם זאת , איך מסתכל על הסשן איתה , לא זר לי בדסם, אבל התשוקה שחוויתי מולה ואיתה וההרגשה איתה פשוט משהו אחרת.
אחרי הסשן גם קילחתי אותה, משהו ששוב לא נחווה אצלי אבל היה מדהים זה נושא של לקחת את הצד השני ולהיות שם עבורו עד הסוף מא' עד ת' .
אחרי הסשן ישבנו ואכלנו יחד פיצה, היה כל כך מדהים אבל הזמן עבר מהר מידי אז עד השבועיים הקרובים מה שישאר זה הטעם, הזיכרון, הגעגוע
תודה לך קטנה שלי