סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

איך שהוא הפעם הרגשתי שלא נכחתי בסשן, מרגיש כאילו לא הייתי בכלל בסשן.

לונה הביאה חבר טוב שלה שהוא צלם , הוא מצלם לה את התוכן שלה.

כמובן שסיכמתי עם לונה שזה בסדר שמישהו יתעד את הסשן.

אבל הנה התחושות שלי.

הרבה פעמים הייתי מחוץ ל FRAME אחרי שסיימתי גם אני צילמתי אבל הרבה פעמים עזרתי תאורה ודברים כאלה.

אני לא קורא לזה סשן , כי זה היה יותר צילומים לה ובשבילה ולתוכן שלה שזה לגמרי סבבה. והיה מלא דיבורים אני מבין שהוא מתלהב כי הוא צלם חדש .


אבל הרגשה פנימית מוזרה , זה לא רגיל לי אני הרגשתי קצת בחוץ קצת שונה וזה בסדר זה פעם באף פעם קורה.

הראש שלי עדייין שם, מרגיש שהיה המון חדירה לגבולות, המון כזה מרחב לא בטוח. לונה ביקשה שלא ידבר ויתן לה את הראש והזמן שלה.

אבל מרגיש שגם לה נפרץ הגבול אבל היא זרמה גם אני זרמתי אבל הרגשתי בחוסר נוחות.

כן קרה לי כמה פעמים במסיבות שמוציאים אותי מאיזון , קרה לי 3 4 פעמים שאנשים ניגשים לנקשרות בזמן שהן תלויות וממש הפריעו או נתנו חיבוק ממתי זה התחיל ולמה.

אבל כן זה קורה אנחנו בני אדם , כמובן שלא דיברתי נתתי לסשן  להיות כמו שהוא.

אני קצת לא בנוח אבל זו סתם תקופה ותחושה כזאת שהחוסר נוחות משתלט.

מותר לי לחוות את זה בתור אדם, קושר, שולט, נשלט וכל התבניות שאפשר לשים.

מה שכן אתמול קיבלתי ממנה את מתנת הימולדת , פוסט נוסף יעלה עם תחושות והרגשות.

כמובן שאשתף אותה , ואני הכי פה לספר ולהגיד לה איך ההרגשה שלי, זה לא שהוא לא בסדר זו פשוט פעם ראשונה והוא לא מכיר או יודע את מהלך הדברים.

אין בי כעס או רגש שיגרום ליל התעצבן נטו תחושות פנימיות.

ועדיין החיבוק שלה וההדדיות והכל איתה שובר לי מחסומים וממיס אותי.

תודה לך שאת איתי ופה בשבילי ובשבילך.