וואו יום מלא של אמוציות אתמול, מעבר לזה שכרגע מושבת עם הרכב חודשיים אבל זה סיפור אחר.
התחלנו לקשור דיברנו התאמנו באמת מה שנוח לה לקשירה, והיא רצתה להרים שלב.
התחלנו לקשור, לאט לאט החבלים עברו על גופה והתהדקו להם , והנשימות שלה באמת נהיו קצת קשות יותר.
קושר את הרגליים והיא מנסה להתאזן וכמעט נפלה, אבל הייתה לה רתמת חזה שמעוגנת לבמבוק.
קשרתי לה במבוק לידיים, בתנוחה לא קשה ולא קלה אבל כן מגבילה.
עברה חצי שעה, והיא ממשיכה עם הכאב וקשה לה , הקלתי עלייה טיפה ואז מקבל כזה - למה אתה מקל עליי- כי דואג..
אל תדאג לי אני רוצה להתקדם בכאב.
בחיי שאוהב אותה.
והייתה תלויה לה זמן רב הורדתי אותה , נתתי לה חיבוק עשינו מתיחות.
אכלנו הגיע ג'חנון והתחלנו לדבר, לפתוח חיים קצת לדעת איך אנחנו בכל זה ביחד, איך אני רואה אותה ואיך היא אותי.
קצת שיתפנו על טראומות, קצת אקסים איך ומה הוביל למה, כן כבר שיתפתי אותה על עדן בעבר לא פתחתי- והפעם סיפרתי בערך את הנושא.
כמובן לא סיפרתי את הרעל שהגיע עימו, וראיתי שבא לשירה קצת לבכות והעיניים נצצו ובאמת שיתפתי אותה מה היא הביאה לחיי כשנפגשנו ואיך הכל התחיל..
באמת ועמדו לי דמעות (העיקר מקודם אמרתי שקשה לי לבכות- שנינו בתוך תסבוך של או אפתיים לנושא או שהתחזקנו).
המשכנו לדבר סיפרתי לה על החיים פחות או יותר, כמובן שתמיד יש מה אבל סוף סוף שיחת נפש אני והיא .
באמת שכל כך הרבה זמן חיכיתי לזמן כזה איתה. אוהב אותך לונה שלי.