אתמול שיחה עם נקשרת שלי, הרגשתי קצת דעך לי השיבארי וזה לגיטימי כי אני מתאמן המון פתאום יש לי דרייב ומטרה אחרים בחיים.
יצאה לנו שיחה מאוד מעניינת, והיא אדם מאוד אינטליגנט והשיחות איתה ממש כיפיות.
אני דיי הבנתי שצריך אנשים עם דופק, כמובן שצריך את המעבר את התגובה את החום האנושיות הזאת משהו שנותן ציפיה, שיהיה גם דברים בלתי צפויים.
הייתה לנו שיחה דיי מעניינת, הבנתי שגם אני צריך מנוחה מהבדסם ומהחבלים קצת אולי זו תקופה של לרגע להתאפס להבין מה קורה.
וכן מאמין שהדרך להתפתחות אישית , רצופה בהמון אתגרים בחיים לדעת מה נכון ומה לא, מה עושים מתוך תשוקה או מה מתוך רצון.
אבל השיבארי זה תשוקה , אני יודע שזה סתם תקופה שלרגע לעצור וזה לגיטימי לחלוטין אבל זו עצירה קטנה בינתיים לא עוצרים עד הסוף רק מאטים.
מה שכן לפעמים אי אפשר לעשות בכוח דברים , בשום דבר ושום אספקט בחיים לא יעזור לנו כשזה יהיה לא מהלב שלנו אלא מהראש.
והבנתי שאם בדסם או שיבארי לא מגיע לי מתשוקה זה לא יעזור לי אלא רק ירחיק.
כנל לגבי מערכות יחסים שאני נמצא בהן
הלינק לכתבה על קורבו שנערכה בשנה שעברה
סלין וסשה
