סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

השבוע הייתה לי שיחה קשה קצת,

חברה מאוד ותיקה , רמה של 12 שנים אחורה ימי כנסי האנימה הראשונים ששם הכרנו.

אני אמרתי שלא אפרוק אבל לפעמים צריך לפרוק, אני באמת כנראה ממך לפרק חברויות כי אני גם מבין מה לא נוח ומה לא טוב לי במיוחד אחרי שמנסה המון לשמר.

אני באמת לפעמים מאוכזב מאנשים, שגם בקושי שומרים על קשר, גם כשאני רק צריך לרדוף אבל המקרה איתה באמת כבר עלה לי.

הכל התחיל מלפני הקורונה, כשיצאנו לחרמון לעשות צילומים היה כיף באמת היה יום מדהים זו גם הייתה הפעם הראשונה שלנו מזה שנים שהתראינו.

ומאז הכל התחיל להדרדר, בין אם זה הבעיות שלך , כל המחסומים, כל מה שקרה לך עם הגברים הנבלות מי כמוני יודע מזה להכיל ולהיות שם.

עברת כל כך הרבה הטרדות, אמרתי לךכל הזמן בפירוש מה לא לעשות כדי שלא תאכלס יפגעו בך שיתפת אותי המון ואמרתי לך מראש שידעתי מה שיקרה.

לא יכולתי להגיד לך אמרתי לך, אבל הייתי והצעתי המון זמן שתבואי לטיפולים בין אם זה איתי או אשתי, אבל לא... כל פעם אמרת תירוצים או כן כן וכלום.

ככה זה נגרר 3 שנים, 3 שנים שאני מנסה לגרום לך לבוא, הסיבה שלא באתי כי לצערי נסיבות החיים לא תמיד היו טובות אלי.

כשביקשת לישון פה כי העיפו אותך מהבית לא יכולתי להסכים אחרי מקרה כריס.

(הפסקתי לארח כל אדם ולקחת אנשים כל הזמן תחת חסותי).

וניסיתי המון, ואז שלחת הודעה שאת רוצה לבוא, אמרתי לך ספטמבר ואמרתי שארשום בספטמבר.

הנה רשמתי ובום יצאת עליי שאני לא בסדר כי אני לא בא, והתחילה השיחה שנראה לי הכי נכונה- האם אני צריך אותך בחיי? האם את צריכה אותי?

הבנתי שצריך לשחרר ואני שמח כי מרגע ששיחררתי אותך הגיעו לחייי אנשים שאני צריך.

ופיייר נמאס לי מאנשים בסגנון שלך, יש לך בעיות .? את סובלת מבעיות? תטפלי בהם ואל תוציאי על אנשים היחידים שהיו בחייך כי עוד אנשים כמוך אני לא צריך.

תודה ומאחל לך שכל מה שאת סובלת ממנו, שתירפאי מכך ולא תשליכי על החברים שהיו שם אלא תדעי להתמודד ולקבל ולהמשיך הלאה.

לסיכום פסח עוד חצי שנה צריך לנקות עוד.

אני לא שופט אף אחד גם אני לא מושלם, אני מטפל בבעיות שלי וחלק מהם שיחרור אנשים שרק מחזיקים אותי כשצריך.