אז אני אומר לעצמי מה קרה לי ב9 חודשים האחרונים.
מה לא קרה, זה מצחיק שלמרץ זה חודש דיי קשה, הכל מתחיל ומסתיים בו.
וזה סוג של חוזר ובא והולך אבל תמיד מרץ מבשר על משהו, בלי שהתכוונתי בלי שחשבתי בחיי.
זה התחיל לפני שנתיים כשסיימתי קשר עם X , ונכנסתי לקשר עם לונה , בזמן שהייתי עם לונה הייתי בקשר עם חברה מדהימה, ובמרץ השנה שניהם הסתיימו.
כן גם הרישיון הלך במרץ....
אבל עכשיו אחרי 9 חודשים, מאפריל לקחתי את עצמי בחיים, בחרתי לחיים אחרים עם הגוף הנפש שלי.
כשהתחלתי להתאמן ולקחת על עצמי משימות קשות יותר בחיים.
נכנסתי לקשרים, יצאתי מקשרים רגילים לא רגילים, והרבה הסתיים גם מהצד שלי כי באמת אין מקום לכך או זמן.
זכיתי להכיר נשמות מדהימות ב9 חודשים האלה שלצערי- חלקם לא פה...
אבל האור שלהם מנחה ותמיד יהיה פה.
אני הרבה מתמקד בעצמי, אהה כן המלחמה למה שאשכח......
הכרתי נשמות שכן פה וחולקות איתי מסעות גם ושעדיין פה ושאני שמח על זה, אני יודע להיות בטוב אני יודע להודות על הטוב ואני לא שוכח אותו עד שנשברים.
והכרתי נשמות בכלוב באמת אנשים זהב שאולי המסעות שלהם יתחילו, איתי, ואז מה שיהיה אין לי מושג.
אז מה בכל זאת קורה עכשיו? המסע שלי עם חברה קרובה שחיכיתי שתעבור לפה התחיל התקווה שהרישיון יחזור ממש ממש בקרוב יעשה לי טוב.
אני מחכה שהמצב יגמר, אוכל לחזור לקריית שמונה לבקר את הבית השני שלי.
יש הרבה דברים שמחכה להם, אני יודע שהכל יעבור זו תקופה, אבל נזכור לנצח את מה שחווינו עם מי שאיבדנו.
אני מייצר את המציאות שלי עכשיו, ואת המקום הטוב לי, האימונים והמורה פשוט עושים רק טוב גם הגוף שקט וחשבתי שלא אחזור לעצמי.
אבל אני מייצר משהו חדש מתוכי.
אני יודע שעוד קצת והכל יסתדר יותר, הכל תופס צורה וביטחון וחיים שקטים יותר.
כשאנחנו מאחלים לטוב זה חוזר כפליים וזה מה שקורה הלאה.
מאחל שכל מי שפה , בסביבה שלי, בחיים אחרים,ובמקומות רחוקים מאחל שתמיד יהיה טוב.