סוף הוא התחלה והתחלה היא סוף

החישוק והריקוד בתוכו.

אני 7 חודשים מתאמן, מוציא את עצמי מכל איזור נוחות שהיה לי איי פעם.

להרגיש את הגוף, לנשום, להירגע , להתפתח לפתח להתעלות על כל המחסומים שלי.

אם אנשים מהחיים הקודמים  שלי, היו רואים שאני מקדיש זמן לאימונים , 5-7 פעמים בשבוע.

זה לקום כל בוקר למשמעת עצמית, אני ומשמעת? ממתי?

אני ואחריות על הגוף? ממתי? 

לפעמים כשאני אומר שדברים מגיעים אליי מאוחר, אבל זה כל כך מדוייק.

ומה שאני יכול בעיקר זה גם לעזור לחדשות בסטודיו,  ובבית לעזור לבנות ולאמן ולבנות את זה.

בחיים לא חשבתי שזה מה שאעשה, אני וכושר והתמדה לא אף פעם לא היה את זה וסוף סוף אחרי 7 חודשים הגוף שלי מרגיש אחרת.

ומה שאני שמח שאני יכול להראות לאחרים כמה זה כיף לעשות כושר, הטעם הזה של עוד להיות ולהתאמן ולהגיע למקסימום שאני יכול.

והכל התחיל כשקניתי את החישוק של קורבו, אותו חישוק אגדי מבחינתי שעבר איתנו מסיבות שלמות, מלא אקרובטיות אוויריות היו עליו.

והוא איכותי ומדהים וכייף.

התמונה לפני חודשיים , היום אני במקום אחר.