הגעתי היום לדאנגן,
חיפשתי אותך בין ההמון,
רציתי סימן, חיכיתי שתבואי בזווית העין ותלכי באותה המהירות.
מסתובב בין כולם, מחבק את כולם מדבר רואה לכולם קשה אך ממשיכים.
דיברתי עם אנשים, ופשוט לא היה לי מילים.
זוכר את המקום שסישנת אותי, ואז עלו הזכרונות גברת.
אז אמרתי ממשיכים...
המשכתי לברוח בין ההמון, מלא אנשים ביום הולדת של דיווה.
כולם זכרו אותי אפילו שנעלמתי לתקופה ארוכה.
וזה לא מובן מאליו זה קשה.
הלכתי לבמה לשבת עם חברה, היא מחבקת ועוטפת.
ואז זה עלה, נשברתי נשברתי כמו שנשברתי כשעטפת אותי.
הבכי לא הפסיק הגרון מת....
הכל הציף,באמת שחשבתי שעברתי את זה אבל לא בטוח עדיין עד שלא אסגור מולך הכל.
כשהייתי איתה, לידינו הייתה מישהי עם משקפיים שיער גם כרה סגלגל.....
..
את יודעת כבר..
כל כך התפרקתיי, רצתי שתחזרי לפה תפרקי אותי כמו שרק הצלחת וידעת...
דיברתי עם כולם עלייך , וכולם פשוט אמרו כמה מדהימה את.
נשאר חור ענק, שאפילו אי אפשר להחזיר לא משנה מה.
היו כאלה שלא ידעו לצערי אבל לא מתפקידי.
איך אפשר לחזור לבית הזה , אחרי שכבר את לא שם.
נתת לי משמעות ענקית השנה , נתת לי כוח לא לוותר ולהמשיך.
הנה קמתי אני על הרגליים ועכשיו ממשיך הלאה יחסית.
כבר לבקש חיבוק היה קשה לי כי כולם עטפו הרוב לא ידעו שאני מתאבל עלייך חודשיים וחצי.
אבל הייתה לי חוויה טובה היום , התחברתי עם אנשים וזה חשוב לי .
יש אנשים שחוו איתך חיים שלמים ולהם יותר קשה,
אבל איתך חוויתי קצת ופשוט זה חדר יותר מחץ ללב.
אני אומר לכולם להמשיך הלאה , לא לוותר ובסוף לי קשה להמשיך קצת.
אבל יהיה טוב את יודעת, יצרתי חברויות חדשות בתקופה הזאת.
החור לא יעלם, אבל יש עוד מקומות בלב בשביל אנשים.
שישי הבא אני שם שוב, אם אתפרק יהיו איתי שוב אבל את לא שם..
אוהב אותך שועלה אדומה.
מקווה שאת נחה שם.
